מאגר סיפורי מורשת

שמי עינת, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:

בית הספר היסודי שלי היה בקיבוץ חולתה (רק ילדי חולתה). כיתות א'-ז'. בכיתה ח' עברנו ל'הר וגיא' בקיבוץ דפנה, בית ספר אזורי. כיתה ז' הייתה בעיקר סביב הנושאים של שנת בר המצווה.

שנת בר המצווה שלי בחולתה

בכיתה היינו כ-10 ילדים, בנים ובנות וכולנו יחד פעלנו. היו 13 משימות בשנת בר המצווה, אני זוכרת רק חלק מהן: משימת התמצאות בעיר הגדולה: נסענו יחד עם המורה והמדריכים שלנו לתל אביב באוטובוס. זאת הייתה חוויה, כי למעשה רוב הזמן היינו בקיבוץ ולא נסענו כל כך הרבה. מאוד התרגשנו, התלבשנו יפה יפה עם בגדים של ערב. (בדרך כלל היו לנו בגדים מיוחדים ללימודים והם היו מסומנים באות ל'. בגדים לערב, היו מסומנים באות ע'). כך שזה היה אירוע חגיגי. הגענו לתל אביב. התחלקנו לקבוצות, כל קבוצה עם מדריך, קיבלנו משימות להגיע למקומות מסוימים בעזרת אוטובוסים עירוניים. נאלצנו לשאול אנשים ברחובות איך להגיע ממקום למקום. הגענו למוזיאון (לא זוכרת איזה), מסעדה מסוימת, וראינו סרט. היה ממש כיף. הייתה גם משימת הכרות עם העולם של הדתיים: היה לנו מורה למדעים שהיה דתי והוא אירח אותנו בביתו לשישי שבת, כי אסור לנסוע בשבת. היינו שלושה ילדים בכל פעם והיה לנו נעים להתארח אצלו. למרות שהיו גם דברים מוזרים. למשל זו הייתה פעם ראשונה שראיתי קידוש, ונייר טואלט חתוך, שמכינים לפני השבת. בילינו עם הילדים שלו. מטלה נוספת שהתנסינו בה הייתה גשר חבלים, את המטלה הזו הכי אהבתי והצלחתי בה. בעיקר בגלל שהייתי ילדה עם הפרעת קשב, ואז לא ידעו מה זה. נחשבתי לילדה עצלנית וחסרת יכולת. הייתי מנודה, לא אהובה ולא הצלחתי ללמוד. ודווקא את גשר החבלים הצלחתי יותר משאר הילדים. זה נתן לי תחושה מאוד טובה של הצלחה. היו כמה תרגילים קשים על גשר החבלים, והצלחתי לעשות תרגילים מאוד קשים שרוב הבנות לא הצליחו. היו משימות מסוכנות שרק חלק קטן מהבנים הצליחו. ההשתתפות שלי בתרגילים של גשר החבלים נתן לי תחושת הצלחה ועזר לשפר את הביטחון העצמי שלי. נתן, הדוד שלי, היה המדריך שלנו, והוא היה מאוד גאה בי כשהצלחתי את התרגילים הקשים. בדרך כלל הוא נתן לי יחס רגיל כמו לכולם, ובגשר החבלים הרגשתי את הגאווה שלו, וזה שימח אותי מאוד.

אני בילדותי עם סבא מאיר 

בנוסף הייתה באותה מטלה גם משימת תרגילים בשטח פתוח: קפיצה ממגדל בנוי מסנדות. זה דרש יכולת הליכה בשיווי משקל, קפיצה מעל קיר עץ. את כל המתקנים בנו המדריכים שלנו. גם פה הצלחתי מאוד. משימת עזרה ראשונה ותיקונים: למדנו לתקן נתיך חשמלי, למדנו לתקן פנצ'ר באופניים, לתפור כפתור, חבישות של תחבושות, למשל – לנקע, או יד פצועה. עד היום אני נחשבת "הנדי מן" – יש לי ידיים טובות.

בסוף השנה כתבנו ביחד מחזה והצגנו אותו לפני כל ההורים וקרובי המשפחה. הייתה ארוחה גדולה משותפת ואחריה המופע שכלל מפקד אש, גשר חבלים וההצגה. תפרו לנו בגדים מיוחדים למסיבת סוף השנה.

הזוית האישית

עינת: לקראת שנת בר המצווה של אלה וגאיה, מצאתי לנכון לשתף אותן בסיפור שלי.

אלה: היה לי כיף ,מעניין ולמדתי על שנת הבר מצווה.

גאיה:  היה לי כיף ומעניין לשמוע על שנת הבר מצווה של פעם וזה סקרן אותי לדעת מה עשו פעם.