מאגר סיפורי מורשת

שמי יהב פארן אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי שושי פז. במ הלך המפגשים סבתא סיפרה לי על ילדותה ויחד תיעדנו את סיפורה.

סבתא שושי מספרת על ילדותה 

אני נולדתי ברמלה ישראל בשנת 1950, אבא ואימא, אח אחד. אבא ואמא היו ניצולי שואה, הם באו מפולין עברו את כל המחנות והתלאות בפולין וברוסיה. הם הגיעו לארץ ואז נולד אחי משה ואחר כך אני.

גדלנו ברחוב ברמלה, רחוב ארוך בו היו בתים אחד ליד השני וגדלנו כל השכנים כולם. בילדותי לא היו מחשבים ולא טלוויזיה, רדיו היה רק כשהייתי בת שמונה. היינו משחקים ברחוב משחקי חברה, מחבואים, תופסת, טיפוס על חבל, קוביות – לא הרגשנו שחסר לנו משהו. היינו שמחים ומאושרים בצורה בה חיינו.

למדתי בבית ספר יסודי דתי כי ההורים שלי היו דתיים, עד כיתה ח' ואז הלכתי לתיכון. למדתי ארבע שנים וסיימתי את התיכון. היו לי חברים וחברות שהיו באים אלינו הביתה ואני אליהם. הייתה לי ילדות טובה ומאושרת.

אחרי שסיימתי תיכון הייתי אמורה ללכת לצבא, אבל בגלל שההורים שלי היו דתיים ולמדתי בבית ספר דתי, וכל החברות שלי לא התגייסו, אז גם אני לא התגייסתי.

אחרי התיכון עבדתי שנה ואז הלכתי ללמוד בבית ספר ללבורנטים רפואיים. למדתי במשך שנתיים. בהמשך השלמתי תואר במדעי הרפואה ומעבדנות. התחלתי לעבוד בבית חולים, נשארתי באותו תחום עד יציאתי לפנסיה.

בהתחלה עבדתי שנתיים בצבא בתור עובדת מעבדה, לאחר מכן עברתי לעבוד בקופת חולים מכבי, למעבדה ההמטולוגית, שם עבדתי 30 שנה. כשהייתה לנו תוכנית פרישה מוקדמת פרשתי והמשכתי לעבוד בשניידר.

בזמן זה לצערי בעלי חלה ונפטר והמשכתי לעבוד עד גיל פרישה.

ההיכרות עם סבא של יהב

במסגרת הלימודים שלי עבדתי, ההורים שלי לא היו אנשים אמידים אבל תמיד נתנו מה שיכלו. עבדתי בתעשייה האווירית בתור פקידה ושם גם סבא עבד במחלקת רכש. הכרנו בעבודה ונהיינו חברים. בהמשך החלטנו להתחתן. היינו בתחילת שנות העשרים שלנו.

יום החתונה שלי

משפחתנו

שנה אחרי החתונה נולד בני הבכור חנוך, כיום הוא בן 45. אחריו נולדה רונית אימא של יהב ושליו, בת 42. לחנוך יש ארבעה ילדים, בן אחד ושלוש בנות.

חמש שנים אחרי רונית נולדו לנו תאומים, יאיר ועירית, והפכנו להיות משפחה ברוכת ילדים. השתדלנו לתת להם כל מה שהם צריכים, חוגים, לימודים, וכל אחד רכש את המקצוע שלו. לעירית נולדו שניים וליאיר שלושה. יש לנו הרבה נכדים מקסימים.

כאשר בעלי נפטר חזרתי לתחביב ילדות שלי לרקוד. אני רוקדת שלוש פעמים בשבוע. אני מאוד אוהבת את זה. כיום אני רוקדת ריקודי עם, נוסעת, מבלה ומשתדלת להנות כמה שאפשר.

סבתא רבתא גיטל (אימא שלי) והנינה יהב

סבא נתי –  סבא של יהב

אני רוצה לספר קצת על סבא של יהב, שלצערנו כבר לא נמצא איתנו היום.

סבא נתי נולד בפולין, 1948 ועלה לארץ בגיל שנתיים עם ההורים שלו. אימא שלו הייתה באושוויץ, בטרבלינקה ובעוד מחנות. בילדותו ההורים לא סיפרו הרבה על תקופה זו, אך גדל כבן דור שני לניצולי השואה.

הייתה לו ילדות טובה. גדל ולמד בתל אביב. למד אווירונאוטיקה בבית ספר מקצועי ולאחר מכן התגייס לצבא לחיל השריון. לחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור. תודה לאל יצא מזה בשלום.

נישאנו והיו לנו חיים מאושרים. עד שבגיל 60 חלה במחלה קשה, חמש שנים לאחר מכן הוא נפטר. אנחנו בטוחים שהוא רואה אותנו מלמעלה ושמח על כל הנכדים שלו.

סבתא שושי עם הנכדה לאורך השנים

הזוית האישית

סבתא שושי: שמעתי מאוד להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי קירב אותי מאוד ליהב בקשר המשפחתי לסבא ולסבתא. יהב התעניינה בסיפור ובקורות המשפחה. זה הסב לי עונג רב.

הנכדה יהב: לי היה כיף מאוד בתוכנית, והיא מאוד קירבה אותי לסבתא שלי ונהניתי הכי הכי שבעולם ובמיוחד עם סבתא. אני חושבת שזו תוכנית מאוד חשובה וממליצה לכולם להשתתף בה.