מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא גילה כץ, נולדתי בתל אביב ב-11 לאפריל 1968. הוריי הם יצחק ורבקה כץ ז"ל. אבי הוא צ'כי ואמי רומניה. אחיי הם מרים מורד, ואשר כץ ז"ל. נקראתי בשם גילה מכיוון שסבתי מצד אמי נקראה גיזלה ואמי רצתה לקרוא לי על שם אמא. אבל מכיוון שאבי לא הסכים הם התפשרו על השם גילה והוסיפו לי כשם שני את השם גיזלה.

הוריי

בילדותי גרתי ברמת גן בדירת הוריי. היו לנו הרבה חיות מחמד, היו לנו חתולים, ארנבים ואפרוחים ועוד. לבסוף הבאנו כלב, אבל לא מהסיבות הטובות. פרצו לביתנו מספר רב של פעמים. השוטרים הציעו לשים סוגרים על החלונות או לאמץ כלב, מכיוון שאמי לא הייתה מוכנה לחיות "בכלא" אז לקחנו כלב מסוג זאב גרמני וקראנו לו בלאקי (בגלל פרוותו השחורה). בצעירותי שיחקנו הרבה משחקים בחצר. שיחקנו תופסת, מחבואים, גולות ועוד. אני למדתי בבית הספר היסודי "הבילויים" ברמת גן ובתיכון אורט רמת גן. התחושה שהעיקה עלי בילדותי הייתה התחושה שמעדיפים את אחי על פניי. אני מקווה שלאף אחד לא תהייה את התחושה הזו.

בילדותי

בצבא הייתי בממר"ם. בשביל הקורס של ממר"ם הייתי צריכה לעשות שירות סדיר של שנתיים וחצי (חצי שנה יותר ממה שצריך) בנוסף לחתום עוד שלוש וחצי שנים קבע. בגלל שהיה עודף של מתכנתים, הצבא שיחרר מתכנתים מכל היחידות. בגלל שהמפקד שלי ידע שאני לא רוצה להישאר בצבא ובדיוק הייתי צריכה  להיכנס לקבע אז שיחררו אותי. לאחר הצבא אני עבדתי בתכנות בחברת אסם למשך שנתיים וחצי.

בעת שירותי הצבאי

אני עברתי לקליפורניה שבארה"ב בתחילת שנות התשעים. אחר כך טסתי לדוד שלי שגר בסן פרנסיסקו ואצלו שהיתי מספר חודשים, במהלכם טיילתי ברחבי המדינה. משם עברתי ללוס אנג'לס שם פגשתי חברים. רציתי לטייל עוד אבל לא היה לי מספיק כסף אז התחלתי לעבוד ובלי לשים לב נשארתי שם 15 שנים. אף אחד לא עבר איתי לארה"ב. רק דודי היה שם. היה לי די בודד שם. כשחזרתי הרגשתי שאני לא מכירה את המדינה,  זכרתי רק את בית ילדותי ואת האזור מסביבו. הייתה לי הרגשה שזאת ההזדמנות שלי להתחלה חדשה. חזרתי ארצה כי הרגשתי שמיציתי את החיים בארה"ב ורציתי להקים משפחה ולראות את משפחתי בארץ לאחר כל השנים. גם אם הייתי יכולה, לא הייתי משנה את החלטתי לעבור לארה"ב. זה היה החלום שלי להיות בארה"ב ואני ממש שמחה שהצלחתי להגשים אותו.

בצעירותי

בארה"ב עבדתי הרבה שנים בחברה של ביפרים וסלולר. ביפר (ובשמו העברי – זימונית), הוא מכשיר אלקטרוני המשמש ליצירת קשר עם נושאו. הביפר קדם לטלפון הסלולרי והשתמש בטכנולוגיה הדומה ל- SMS. לאחר מכן עבדתי במפעל בגדים. אני היום משלבת ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל. ובצהרון אני עובדת כגננת. תמיד אהבתי לטפל בילדים, והעבודה שלי מאפשרת לי לחנך ולטפל בילדים, לעבוד עם ילדים עם צרכים מיוחדים כדי לקדם אותם ולתווך להם מצבים שהם לא מבינים. כשאתה עובד עם ילדים אתה מקבל המון אהבה בחזרה. לכן, החלטתי לעבוד בעבודות עם ילדים.

הזוית האישית

מאור המתעד: התוכנית של הקשר הרב דורי הייתה חוויה מרגשת ובזכותה למדתי להכיר את אמי בצורה טובה הרבה יותר. למדתי מסיפור חייה של אמי דברים רבים, שבזכות התוכנית הייתה לי ההזדמנות ללמוד. אני ואמי נהנינו בכל השלבים ליצירת הסיפור, אנחנו מאוד גאים מהסיפור המוגמר ואנו רוצות לאחל אחת לשניה להמשיך בעשייה הטובה ושממש אהבנו לעבוד יחד.