מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי דניאל חורי נולד ב1952 בצפת, בשכונת עוני.

הם גרו באוהלים, החיים היו מאוד קשים והמצב הכלכלי היה מאוד גרוע. בתחילת שנות החמישים נולדו לאמא של סבא, שלי תאומים. יום אחד, התאומים נעלמו, בלי לתת הסבר להורים ולמשפחה.

בשנת 1962 אבא של סבא שלי, החליט להעביר אותו מבית ספר אגודת ישראל לבית ספר ממלכתי חילוני. עם ההעברה, מנהל בית הספר החליט להשאיר את סבא שלי כיתה נוספת בכיתה ה׳. סבא שלי ניסה במשך השנים ללמוד או להסתגל, ובכיתה ז מנהל בית הספר החליט להשאיר את סבא שלי כיתה נוספת.

סבא שלי היה במצב נפשי קשה. כשכמעט והחליט לפרוש מבית הספר, המנהל זימן את סבא שלי לשיחה, והמשפט הראשון שהוא אמר לו: "צריך להיות לראש השועלים ולא לזנב לאריות"(עדיף להיות מוביל ולא להיות מובל).

זה היה מאוד קשה לסבי, אבל בסופו של דבר מנהל בית הספר צדק. למרות הקושי ולמרות הבושה שהיתה לו, הוא הצליח לצמצם את כל הפערים, והוציא גם תעודת בגרות מורחבת.

בשנת 1972 סבא התגייס לצבא ליחידה הנדסה קרבית, ופגש את סבתי. בשנה השלישית החליטו סבא וסבתא שלי להתחתן למרות שהוא היה בשירות חובה.

בשנת 1974 סבא שלי החליט לחתום קבע, לשלוש שנים נוספות. הוחלט כי השנה השלישית של שרות החובה, תחשב לקבע וכך הוא צמצם כיתה אחת מהשנתיים, שהשאירו אותו כיתה.

ב1975 נולד הבן הבכור שלהם בשם אורי, ב1977 נולדה הבת האמצעית, בשם עינת (אמא שלי) ובשנת 1987 נולדה הבת הקטנה שלהם בשם רוני.

בשנת 1980 סבא שלי נכנס לעסקים של אולמי חתונות, עד שנת 1994. בשנת 1994 סבא שלי נכנס לתחום של מפעלי תעשייה, והמפעל הראשון היה מפעל לשלטים בשם היי סיין, בשיתוף עם אבא שלי, והדוד שלי אסי, הם הקימו מפעל למטבחים (טופז) שיש לו סניפים מאשדוד עד קריית שמונה

הזווית האישית

ליאור: היה לי ממש כיף לעשות עם סבא את העבודה, ולהכיר את סיפורו מקרוב.

סבא: שמחתי להשתתף בתוכנית ולשתף את נכדי ליאור בסיפור חיי.