מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1949 החליטה משפחתה של סבתי מזל לעלות מתימן לארץ ישראל, עלייה זו כונתה "מרבד הקסמים".

המשפחה חיה בעיר נעווה שבתימן ומנתה אז, זוג הורים וחמישה ילדים, כאשר סבתי הייתה הבת הרביעית במשפחה. בתקופה זו היא הייתה בת 4 והיו לה שלושה אחים גדולים ואחות אחת קטנה ממנה בשנה. אביה של סבתי היה סתת אבני ריחיים.

החיים בתימן היו מאוד מאוד פשוטים ומינימליסטים ואורח החיים שלהם התאפיין בהסתפקות במועט. הם חיו בבתי טיט ואבן, מקור המזון שלהם היה מחלב צאן שגידלו בבית וממוצרי חלב כמו חמאה ושמנת – הכל מעשה ידיהם. את החיטה שגידלו בשדות הם טחנו לקמח באבני הריחיים שהיו בביתם, ומהקמח הם אפו לחם ופיתות. בנוסף, הם אכלו קטניות שגם אותן גידלו בשדות ליד בתיהם.

בסך הכול היו ליהודים התימנים בתימן יחסי שכנות טובים עם הערבים התימנים, והאימם התימני התייחס אליהם בכבוד. אך היו כמה דברים שליהודים התימנים היה קשה מאוד לחיות איתם. דבר אחד היה החוק שכל הילדים היתומים היו נלקחים על ידי השלטון התימני שהיה מאסלם אותם. דבר נוסף היה שהנערות היהודיות (בנות 10-15) שלא היו נשואות היו פעמים רבות נחטפות על ידי הערבים שהיו מאסלמים אותן ונושאים אותן לנשים. לכן, כדי להגן על הנערות מפני חטיפה, היה נהוג בקרב התימנים לחתן את הילדות בגיל מאוד מאוד צעיר, החל מגיל 10. כמו כן, התימנים הערבים היו משתלטים על השדות של היהודים והיו נותנים לבעלי השדות לעבוד עבורם תמורת שכר זעום שכמעט ולא היה מספיק למחייה.

כאשר הגיעו נציגי הסוכנות היהודית עם הבשורה שהגיע הזמן לעלות לארץ ישראל, משפחתה של סבתי מכרה את כל רכושה, רכשה בכסף זה תכשיטי כסף וזהב, ארזה מעט מטלטלין ויצאה למסע.

המסע היה רגלי, כאשר ליוו אותם מספר חמורים בהם נעזרו בנשיאת המטלטלין והילדים הקטנים. היעד היה להגיע לעיר חשד, שם היה מחנה של הסוכנות היהודית, ומשם ניתן היה לעלות על המטוס לארץ ישראל. המסע היה מאוד קשה ונמשך חודשים רבים. נשים, ילדים וזקנים הלכו ברגל קילומטרים רבים בקור ובחום, ביום ובלילה, כשלאורך כל התקופה הם שתו מים שסחבו איתם על הגב בנאדי מים שהכינו מעורות צאן, ומזונם היה כעכים יבשים שהכינו בביתם כצידה לדרך. כעכים אלה לא התיישנו והחזיקו מעמד הרבה מאוד זמן. כשהתעייפו הילדים הקטנים מללכת ברגל הם הועלו על גב החמורים. סבתי זוכרת שבגלל שהיא הייתה שמנה באופן יחסי הוריה שמו אבנים בצד הנגדי למקום שישבה בו כדי לאזן את המשא על החמור. בסוף כל יום הם לנו בשדות תחת כיפת השמיים, וכשמזג האוויר חייב זאת הם לנו בבתי קש, בכפרים תמורת תשלום לראש הכפר. הם נאלצו לשלם גם כופר תמורת הגנה מפני שודדים וליסטים שרצו לפגוע בהם.

כעבור מספר חודשים ארוכים המסע הגיע לקיצו וסבתי ומשפחתה הגיעו לעיר חשד. בעיר חשד היה מחנה עולים גדול מאוד של הסוכנות היהודית, שם קיבצו את כל העולים לפני עלייתם למטוס לארץ ישראל. המחנה היה מאוד מאוד פשוט והם שהו בו כחודשיים.

לפני עלייתם למטוס ביקשו מהם להשאיר אחריהם את כל תכשיטי הכסף והזהב שהיו ברשותם ולא להעלותם למטוס. הסבירו להם כי הם חייבים לעשות זאת, אחרת המטוס ייפול. הם היו כל כך תמימים והאמינו לדברים אלה, ואכן הם השאירו שם תכשיטים בעלי ערך רב אותם רכשו בתמורה לכל רכושם.

סבתי מוסיפה ומספרת כי במחנה היה בית חולים שהיו בו מקרים רבים של חטיפת תינוקות וילדים קטנים מהוריהם. הילדים היו נלקחים מהוריהם באמתלה שהיו חולים. לאחר זמן מה, הודיעו להורים שהילדים נפטרו מבלי שהראו להם את גופותיהם ומבלי שאיפשרו להם לקבור אותם. כפי הנראה, הילדים שנחטפו נמכרו או ניתנו לזוגות חשוכי ילדים לאימוץ. אמה של סבתי מספרת שסבתי ואחותה, שתי בנותיה, נלקחו לבית החולים בניגוד לרצונה, למרות שהן היו בריאות לגמרי. באותה עת, אמה של סבתי כבר שמעה את השמועות על תינוקות וילדים שמתו במפתיע וחששה מאוד לגורלן של שתי בנותיה. לכן, החליטה לשחד את אחת האחיות שעבדה שם, כדי שהיא תבריח את שתי בנותיה אל מחוץ לבית החולים. אכן, האחות הבריחה את סבתי ואחותה מתחת לגדר של בית החולים וכך הן ניצלו. לעומת זאת, לסבי אברהם היה אח צעיר ממנו שנלקח לבית החולים ולא חזר משם. הודיעו לאמו שהוא מת במפתיע וכשביקשה לראות את גופתו אמרו לה שכבר קברו אותו.

לאחר שנחתו בארץ, הנציגים של הסוכנות היהודית פיזרו באופן שרירותי את העולים בכל חלקי הארץ. סבתי ומשפחתה הגיעו לכפר גדעונה שבעמק יזרעאל בצפון הארץ. הם מאוד אהבו את המקום וחיו בו חיים שלווים ונעימים.

סבתי עברה את חווית העלייה כילדה קטנה, ובאופן טבעי הייתה מלאה פחדים וחששות מהעתיד הלא נודע. עם זאת תחושות אלה היו מלוות גם בהתרגשות רבה מאוד לקראת בואם לארץ ישראל, הארץ המובטחת, מדינת היהודים.

(סבתי וסבי עלו באותה עלייה, כך שסיפור עלייה זה נכון גם לגבי סבי).

הזוית האישית

נהניתי מאוד לעשות את העבודה ואני מרגישה שלמדתי המון על ההיסטוריה והחיים שהיו לסבתי