מאגר סיפורי מורשת

שמי אבי ויינר נולדתי בשנת 1951 בארץ ישראל בעיר אשקלון.

אני בן למשפחה של פליטי שואה מהונגריה וככל מי ששרד את השואה, עלו לארץ ישראל, אל אשקלון.

לאבא היו חמישה אחים מתוכם שרד אח נוסף, שחי בצרפת ונפטר בשנות ה 60. סבא עלה איתם ארצה וחי באשקלון. לאמא היו שלושה אחים כאשר שרדה איתה, אחות אחת שלא עלתה לארץ והחליטה להמשיך לחיות בהונגריה עד שנפטרה. הוריי הם ילידי הונגריה, בזמן השואה הם היו בגטו באזור היישוב צ'ורנו, שבו נולדו, לאחר מכן הבריחו אותם מהגטו לבודפשט בירת הונגריה ובמשך הזמן שנשאר עד סיום המלחמה התחבאו בכל מיני אזורים בבתים נטושים, מרתפים, בין שברי רהיטים. לטובה (אמא שלי) הייתה תעודה מזויפת שהיא נוצרייה והיא חיה עם זה בתקופת המלחמה אך לשלמה (אבא שלי) לא היתה תעודה כזו והוא המשיך להתחבא עד תום המלחמה. בניגוד לאחיו שלא הסתתרו מהסיבה שהיו חסרי סבלנות במסתור, הם נתפסו על ידי שוטרי צלב החץ ההונגרים וירו בהם בנהר הדנובה עם יהודים נוספים שרוכזו על שפת הנהר דנובה והוצאו להורג באותה הדרך.

בתום המלחמה הורי נשארו קצת בהונגריה, היגרו לצרפת, החליטו שהמקום שלהם הוא במדינה יהודית בין יהודים, ואז עלו בשנת 1949 לישראל והתיישבו באשקלון בבית ערבי, בית שהיה שייך לערבים עוד מלפני ימי המנדט. אבא לא שיתף אותי הרבה במה שקרה בשואה, הוא סיפר כיצד ברחו והסתתרו אך לא ספר מעבר לכך.

נולדתי בארץ וחייתי בעיר אשקלון, למדתי ביסודי בבית ספר אסף בעיר בעתיקה, ובתיכון למדתי באורט. שרתתי בחיל האוויר במשך שלוש שנים, בנוסף לכך הייתי בנוער העובד סניף שמשון. נהניתי משירותי בצבא מבחינת יחס, עיסוק, חברה וכו'. לאחר מלחמת יום כיפור היה מחסור בחיילים קרביים ובמילואים שלי הסבו אותי לחרמש – חייל רגלים משוריין, בגדוד שריון. במשך 20 שנה בתקופות המילואים שלי הייתי לוחם חרמש בגדוד שריון, אך לא יצא לי להיות במלחמות ישראל, לא לחמתי.

התחתנתי בשנת 1976 עם ילידת אשקלון, עבדתי כעצמאי 20 שנה בחברת הובלות, כנהג משאית, טיילתי בכל הארץ וראיתי מהובלה להובלה את הארץ מתפתחת בהמון תחומים: ביישובים, באוכלוסייה, בתחבורה ובכבישים. לאחר מכן עבדתי עוד 20 שנה (עד היום) בעיריית אשקלון בתור מסגר אחזקה במוסדות חינוך.

יש לי 6 ילדים ו2 הילדים האחרונים הינם תאומים, שנהרגו בשנת 2004 בתאונת דרכים בגיל 10. יש לי 8 נכדים, שבעה בנים ובת אחת.

נולדתי לארץ ואני קשור למדינה ויש בי אהבה גדולה אליה.

הזוית האישית