מאגר סיפורי מורשת

במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, ליהיא זרקו תלמידת כיתה י' מבית הספר תיכון קציר ברחובות, מתעדת את סיפורה של דינה דודאיץ.

דינה דודאי: אני רוצה לספר לכם יחד עם ליהיא על שלושה דברים עיקריים בחיי: הילדות שלי, שאיפותיי בחיים והתקופה בצבא, ופער הדורות המשמעותי בטכנולוגיה.

הילדות שלי

נולדתי בקיבוץ חולדה, להורי קראו יוסף והדסה, אימא מאוקרינה ואבא מפולין, הם עברו ליער חולדה בשנת 1930 לאחר שביקשו מהם לקומם את ההריסות והשריפות שנעשו ע"י הערבים. שניהם היו חברי קבוצת גורדוניה שהמשימה שלהם הייתה להקים ולחדש את קיבוץ חולדה שהיה ממוקם ביער חולדה שנשרף ע"י ערבי הסביבה בשנת 1929. גורדוניה – על שם א.ד גורדון שמשימתם הייתה ליישב קיבוצים ויישובים בארץ כמו ניר עם, מעלה החמישה, ניר דוד ועוד.

אחי הבכור, עמוס, מבוגר ממני בשלוש שנים ואחי הצעיר, יעקב, צעיר ממני בשש שנים. למדתי את כל שנות בית הספר מא'- יב'. בילדותי הייתה לינה משותפת וישנו בבתי ילדים ורק אחרי הצהריים בשעה 16:00 כל הילדים ואני הלכנו הביתה עד הערב ובערב חזרנו לבית הלינה לישון לפי הגילאים.

הילדות שלי הייתה נפלאה, היו לי חיי פעילות גם בילדות וגם בנעורים. אחרי הלימודים עבדנו שעתיים או שלוש בכל ענפי המשק ברפת,  בדיר,  בגן הירק, במזיק זייתים והילדים היו חלק מהעובדים. רובנו התחלנו לעבוד כבר מכיתה ד'. הייתה גם כמובן פעילות חברתית עניפה – משחקי חברה, שירה, ריקודים ועוד..

בקיבוץ השתתפנו בכל החגים ובמיוחד בחג השבועות! חג השבועות היה חג של הקיבוצים ושל התוצרת הקיבוצית: כבשים, זיתים, ירקות ופירות, ינות, ביצים, יקב בלקן.

ילדי חולדה – "פליטים בתל-אביב" 1948

שלישית משמאל בשורה העליונה – דינה דודאי  

תקופת הצבא

לפני הצבא לא היו לי חלומות לאחר השחרור. רציתי בעיקר לסיים את הצבא. באותו הזמן, לקיבוצים לא היו בחינות בגרות והחלומות היו די מצומצמים. רצינו בעיקר לחזור הבייתה אחרי הצבא ולהתחיל לעבוד ולהקים משפחה "לחזור לחיות בקיבוץ חולדה". בסיום יב' קיבלו אותי ואת כיתתי לחברות בחולדה ובצבא כבר הייתי חברת הקיבוץ.

בכיתה יב' היה לי חבר (בעלי לעתיד)

שירתי בצבא כסמלת חינוך אצל קצין חינוך בבסיס טירונים של בנים בבה"ד 4. ערכתי שיחות עם החיילים והוצאתי עיתונים לחיילים. לאחר שנה בתפקיד עזבתי את הצבא כי החלטתי להתחתן עם יורם (החבר שלי באותה תקופה). חזרתי לחולדה, התחתנו ב 7 ביוני 1960 ביום הולדתי ה 20 והתחלנו להקים משפחה.

דינה ויורם – חתונה

נולדו ליורם ולי ארבעה ילדים. היום הם כולם בעלי משפחה. יש ליורם ולי 14 נכדים ו – 4 נינים ואני בקשר מצוין עם כולם. אני אוהבת לקרוא להם האוצר שיורם השאיר לי לאחר שהלך לעולמו לפני שנתיים.

יורם נולד בקיבוץ רמת רחל שליד ירושלים בשנת 1936 את רוב ילדותו עשה בקיבוץ רחל. סיים באורט ואחר כך השלים לימודי הנדסאי מכונות. הוא עבד בחולדה כמסגר בחולדה. שם הכרתי אותו כשהייתי בכיתה יב' בשנת 1969. כשהגיע המחשב, הוא הלך ללמוד מחשבים והלך לעבוד במפעל שנאים. הוא עבד עשרים שנה במפעל לפני שיצא בגיל 70 לפנסיה. ניסינו למלא את זמננו ביחד, הוא למד ברידג' עשה ספורט – שחייה, אופניים. הוא אהב את כל סוגי הספורט. הוא אהב לקרוא. אלו היו שנים לנו, לילדים ולנכדים. השנה הנצחתי אותו בהר עמשא יחד עם משפחתי שהוא הקים בשנת 1982 בתקופה מאתגרת ובסביבה עויינת.

דינה ושלושת ילדיה מתוך הארבעה

תמונות משפחתיות – שבט דודאי

יורם ודינה

דינה וילדיה בהנצחת יורם בהר עמשא

בפן המקצועי הבנתי שיש לי קשר לאומנות והחלטתי ללמוד משהו שקסם לי. לאחר שהתחתנתי התחלתי ללמוד פיסול קרמי במכון אבני.

אחר כך הלכתי ללמוד עיצוב פנים במכללה טכנולוגית בתל אביב עם תעודה של עיצוב פנים. עסקתי בזה זמן קצר במשרד אדריכלים בתל אביב, כי היה נהוג בתקופה ההיא לא ללכת לעבוד בחוץ והיה צריך לעבוד בקיבוץ, עבדתי בתחום זה עד 1978. הייתי בשנה זו טיפה עם הילדים בקיבוץ ובשנת 1978 החלטתי ללמוד להיות מורה לאומנות ומלאכה. למדתי שלוש שנים במכללה למורי אומנות בגבעתיים ואחר כך הייתי מורה בבתי ספר אזוריים, לימדתי אומנות ומלאכה.

בשנת 2003 יצאתי לפנסיה כשמלאו לי 63 שנים.

פער הדורות בטכנולוגיה

דינה דודאי לליהיא: המרחק בין הדור שלי לשלך בא לידי ביטוי בצד הטכנולוגי, בצד הניצול של רשתות התקשורת, אני לא ברשתות – פייסבוק, טיקטוק וכד'. אם זה לטוב או לרע אני לא יודעת. התקשורת בגיל שלכם יותר מהירה, מיידית וזה הבדל עצום. אתם במילים ספורות, קיצורי דרך וסימנים מוסכמים יכולים להגיד דברים שאנחנו צריכים להגיד מהם סיפור ארוך.

לדעתה של ליהיא: לפי דעתי, הפער בטכנולוגיה מתפתח מהר מאד וזה מאז שנולדתי. אני יכולה להבין את הפחד מדבר ששונה ממה שהיית רגילה לחיות איתו בילדותך. אני מקווה, שבעתיד זה ישתנה ונוכל ליצור תקשורת בדרכים אחרות ולא רק דרך המדיה.

הזוית האישית

דינה דודאי: למדתי שאנחנו יכולות לנהל שיחה מועילה, שהשפה העברית עדיין היא כלי ביטוי של שתינו על אף המרחק. זה היה פרויקט חברתי שמאוד נהניתי והשכלתי רבות. גדלים פה דורות של אנשים צעירים שיש להם מטען תרבותי חשוב מאוד על תולדות הארץ וההיסטוריה ומה אנחנו עושים פה, האם יש לנו זכות בארץ הזאת או לא. זה מאוד חשוב מה שלא היה לאימא ואבא שלי שבאו מהגולה והקימו קיבוץ עם תנאים פיזיים מאוד קשים והקימו משפחה. הארץ הזאת היא הישג עצום לאחר עבודה קשה שצריך להעריך.

ליהיא: למדתי שפער הדורות מאוד משמעותי לעומת מה שחשבתי. למדתי רבות מדינה היא אישה מדהימה, נבונה, חייכנית. נהניתי מכל רגע לעבוד איתה ולמדתי דברים רבים לחיים.