מאגר סיפורי מורשת

שמי עידו, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את חייה של סבתי ומעלה את סיפורה אל מאגר המורשת של התכנית.

הסיפור של סבתי תמרה גוטלר מתחיל לפני הרבה שנים, בשנת 1942, בשנה זו נולדה ילדה חכמה שתמיד אהבה לצחוק ולהצחיק, בשם תמרה בבלארוס, ברית המועצות לשעבר. בביתה תמרה קיבלה חום ואהבה מכל בני המשפחה ושם הם התגוררו.

בני משפחתה ברחו מהנאצים שפלשו לבלארוס והגיעו לליטא, שם בליטא התחבאו בני משפחתה במקלט עד תום המלחמה. היא השנייה מבין ארבעת אחיה ז"ל. אביה, פטר, היה חייט ואמה מרים הייתה עקרת בית וטיפלה בארבעת ילדיה. היא אהבה לבלות עם חבריה, לרוץ בשדות וגם ממש אהבה להסתכל על אמה מבשלת וכך היא למדה לבשל היטב. היא אהבה מתמטיקה למדה מחשבים ועבדה בתחום.

כעבור זמן רב, כשגדלה, הלכה למפגש חברתי ושם הכירה את בעלה לעתיד, הם התחילו להכיר ולאחר שבע שנים, בשנת 1969, התחתנו. החתונה הייתה יפה ומכובדת וכולם היו מאושרים, כעבור שנה נולד בנם הבכור דודי.

העלייה לישראל

סיפור עלייתם של סבתי וסבי התחיל כך: בשנת 1975, לאחר המתנה ארוכה של ארבע שנים, הם קיבלו אישור לעלות ארצה, היות שסבי עבד בליטא במפעל ביטחוני/צבאי וציוו עליהם לא לעזוב. לאחר ארבע שנים קשות במהלכן נאלצו להישאר שם, סבי, סבתי ודודי עלו לארץ.

העלייה לא הייתה קלה במיוחד, אך עם כל הקשיים הם התגברו עליהם והמשיכו בדרכיהם. כשהגיעו לארץ דרך וינה יחד, לא היה להם כסף, לא הבינו את השפה והיה להם מעט מאד רכוש. הם השתכנו ברמת גן ושם היה אולפן בו היו לומדים עברית. בשנת 1979 הולידו שם את אמי מיכל. סבתי החלה ללמוד הנהלת חשבונות. כשסיימה את לימודיה, היא החלה לעבוד כמנהלת חשבונות עד שיצאה לפנסיה בגיל 60.

כיום סבתי מתגוררת בחולון עם שני החתולים שלה קטיה וג'ון. אני אוהב מאוד את האוכל שהיא מבשלת, במיוחד את השניצלים שלה. תחביביה הם קריאת ספרים, לשחק עם נכדיה ומשחקי חשיבה. אני כל יום אומר לעצמי: מזל שהיא סבתא שלי.

הזוית האישית

עידו הנכד המתעד: החוויה הייתה מרתקת, להקשיב ולשמוע על ילדותה של סבתי. אני מאחל שתמיד תהיה איתי. סבתא שלי נהנתה לשתף אותי בסיפור שלה.