מאגר סיפורי מורשת

סיפור עלייה אהרון דוד

נולדתי במומבי בבית יולדות: "המלכה אליזבת" להורים לאבא פנחס ולאמא חנה, קראו לי אהרון על שם דודי שנפטר לפני שנולדתי וקראו לו אהרון.

גדלתי בקהילה יהודית, בכיכר יעקב עם שכנים יהודים נוצרים גויים ומוסלמים. היו לי שני אחיות ואח אחד וגדלנו ביחד ולמדנו ביחד בבית ספר היסודי של גויים ושיחקנו ביחד והיה לנו קשר טוב בין האחים והאחיות, לא היה טלוויזיה ובמקום זה יצאנו לשחק בחצר ובמגרשים היינו משחקים בגולות ובמחבואים. היו לנו חברים גויים ויהודים, היינו משחקים ביחד ומדברים במרטי או הינדית (שפות הודיות).

חגגנו את החגים היהודים אנחנו ההינו מאלה ששומרים מאוד קשה בחגים ומקיימים את כל המצוות בחג פסח היינו שומרים את המנהגים כמו האשכנזים היינו משתמשים בספרים של ליאורנו. ובקהילה היינו לומדים קראית תפילות ולקרוא עברית. היינו עושים קידוש בשבת שרים שירים ושומרים שבת, במוצ"ש היינו כל ילדי הקהילה מתכנסים ושרים שירים לשבת בעברית.

חגגו לי את בר המצווה בגיל 13 בבית כנסת זה היה טקס צנוע.

למדתי בבית ספר יסודי של גויים עד כיתה ז' והתייחסו אלי בלי אנטישמיות, בבית ספר תיכון למדתי עד כיתה י"א, בתיכון בכיתה ח התחלנו ללמוד אנגלית, היינו יוצאים לטיולים במסגרת בית הספר. בהודו בתיכונים לומדים בנים ובנות בנפרד. התלבושת בתיכון הייתה אחידה עניבה, מכנס כחול וחולצה לבנה, בגלל שרצו שכולם יהיו שווים.

אחרי התיכון למדתי 3 שנים תואר הנדסאי טכני בבית ספר "אורט" בשבילי היה המקצוע מאוד מעניין ובגלל זה סיימתי בהצטיינות, אחר כך עבדתי במפעל שעונים שנה אחת העבודה שם הייתה צריכה להיות מדויקת בלי טעיות.

העליה לישראל 

עליתי לארץ בתאריך 1969627 שבאנו ארצה עברנו דרך אירן ואז הגענו לארץ ישראל שהגעתו ארצה התרגשנו מאוד שאחרי כל כך הרבה זמן סוף סוף הגענו לארץ ישראל.

אבל לא הבנו את השפה ובגלל זה היה לנו קשה, קיבלו אותנו כמו אורחים לא היה לנו בעיות. ירדנו בשדה תעופה לוד, נתנו לנו 5 ערים לבחירה איפה אנחנו רוצים לגור נתנו לנו ערים אלה: דימונה, אשדוד, רחובות, רעננה, קריית גת, ואז בחרנו באשדוד.

בשנת 1969 התחלתי לעבוד באלתא היה לי קשה בגלל שלא ידעתי את השפה העברית אבל בכל זאת הסתדרתי.

בשנת 1970 התגייסתי לצבא לחיל תותחנים יחידה 155 מ"מ. התגייסתי ל 6 חודשים לשלב בניק. הייתי בישראל רק שישה חושים וידעתי קצת את השפה העברית. בצבא היו שם הרבה עולים חדשים מכל העולם, שגם הם לא הבינו את השפה, אבל הסתדרתי איתם. בין בני העם ההודי, קרובי משפחתי, הייתי דובר העברית הכי טוב ומסביר להם את מה שאומרים להם. סיימתי את הצבא ושוב התחלתי לעבוד באלתא עד הפנסיה.

התחתנתי בשנת 1973 ואחרי שלושה שבועות פרצה מלחמת יום כיפורים וגויסתי לצבא בצו שמונה. חזרתי אחרי 6 חודשים הביתה, בשנת 1974. גרתי בבית הורי. בשנת 1975 קניתי בית פרטי ועברתי לגור בו עם אשתי. אחרי שנתיים, בשנת 1976 נולדה בתי הראשונה זהבה. הייתי נרגש מאוד שנולדה לי בת בארץ ישראל. ושנתיים אחר כך בשנת 1978 נולד לי בן ליאור. בשנת 1983 נולדה לי בת שנייה לירז.

לבתי הראשונה הייתה בת מצווה וחגגנו לה באולם קטן. לבני הראשון חגגנו חגיגת בר מצווה באולם ובנוסף, בני עלה לתורה. גם לבתי חגגנו חגיגת בת מצווה , כמו לבתי הראשונה.

אחרי שילדי נולדו שניתי את שם משפחתי מקהימקר לשם סבי דוד.

כיום אני גר באשדוד באזור י' ויצאתי לפנסיה באוגוסט 2013. ואני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי בתכנית הקשר הרב דורי , עם התלמידים המנחים: מאור יחזקאל מוזס (נגוקר) ועידן רז שונק.

העשרה

מומבאי: "מומבאי (בהינדי: ?????? במראטהי: ?????, לשעבר בומביי), היא העיר הגדולה ביותר בהודו, המרכז המוניציפלי השני בהודו ומחמש הערים הגדולות בעולם"

"השם מומבאי בשפת המקום מראטהי, מקורו בשמה של האלה ההינדית מומבה-דווי (Mumb?)."

יהדות הודו: "הקהילה היהודית במומבאי נעזרת בגופים שונים המנסים לעזור לקהילה ולתמוך בה בהמשך דרכה, כגון הג'וינט, הסוכנות היהודית, אורט, אגודת חזון אלי, וחב"ד הפעילים במקום בעיקר עם ישראלים ותיירים ממקומות שונים בעולם."

תשע"ה