מאגר סיפורי מורשת

אנחנו, אורייאן ומידן, משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא וסבתא שלנו, אריה וצביה פאשה, יחד אנו מתעדים את סיפורם במאגר המורשת של התכנית ולמדים עוד על שורשי המשפחה.

נאג'י פאשה, הנסיך מעיראק

צביה מספרת: "כבר ביום הראשון שפגשתי את אבא של בעלי אריה, שמו נאג'י, הבחנתי במשהו משונה בפניו. היה לו חור על תנוך אזנו השמאלית ועוד חור על צד האף. זה תמיד סיקרן אותי, אבל הנחתי לזה. לאחר שאריה ואני נישאנו, גרנו לזמן מה בבית הוריו של סבא אריה. יום אחד, הייתה לי הזדמנות ושאלתי אותו "למה יש לך חורים באוזן ובאף"?

נאג'י חייך וענה לי: "זה סיפור ארוך", הייתי סקרנית לשמוע את הסיפור. "ספר לי" ביקשתי ממנו, אבל לפני שאספר לכם את הסיפור, הנה כמה מילות רקע על התקופה בה מדובר.

נאג'י פאשה, אביו של בעלי אריה, נולד בשנת 1903 בעיראק. באותם הימים המשפחות על פי רוב היו ברוכות ילדים. עם זאת, תינוקות רבים שנולדו באותה תקופה לא שרדו ונפטרו כבר בחודשים הראשונים לחייהם. באותם ימים הרפואה הייתה בחיתוליה ולא היו חיסונים ששמרו על התינוקות מפני מחלות כמו, שעלת, אבעבועות ושיעורי התמותה היו גבוהים. מבחינה סטטיסטית הבנות שרדו את הינקות במספר רב יותר מהבנים. פעמים רבות שמענו את המשפט מפי המבוגרים: "לבנות יש שבע נשמות ולבנים יש רק נשמה אחת". מנהג נוסף שהבדיל בין בנים ובנות, כשבני זוג נישאו, הורי הבנות נשאו בכל ההוצאות של הזוג הצעיר, מבגדים, כלי בית, רהיטים ואפילו הדירה בה יגורו בני הזוג בתחילת דרכם. לכן בכל פעם כשבן נולד, השמחה הייתה רבה.

הוריו של נאג"י, שמחה ודוד, נישאו בשנת 1889. כבר בשנה הראשונה לנישואיהם שמחה הרתה וילדה בן זכר, התינוק שרד במשך יום אחד. במשך 15 שנים היא ילדה תינוקות ואף אחד מהם לא שרד. לאחר 15 שנים, נאג'י נולד ולראשונה נראה היה שהתינוק הזה ישרוד, הוא נראה בריא יותר משאר התינוקות שנולדו לפניו וכך היה. הוריו, שהיו חרדים לתינוק שנולד, פנו לידיעונים כדי שיגנו על חייו של התינוק.

באותה תקופה בעיראק הייתה אמונה שיש שד בעולם שנקרא ג"יני, שד רשע שהיה אחראי לכול הצרות בעולם. לכן הומלץ להורים להסתיר את העובדה שהתינוק הוא בן זכר. את שיער ראשו לא גזזו, חוררו את אוזנו וענדו לו עגיל וכן על אפו ענדו לו נזם. בנוסף לכך, הוריו הביאו הביתה כלב זאב שאותו הם אימצו כאח לנאג'י, באותם הימים הייתה אמונה (שגם כיום יש אנשים שסבורים כך) שכלבים בבית שומרים על בריאות המשפחה המאמצת. בוקר אחד נאג'י התעורר, עיניו היו אדומות והוא סבל מכאבים. אמו פנתה אל הכלב ואמרה לו: "תראה איך אח שלך סובל, תראה את העיניים שלו" והאגדה מספרת שבן רגע המחלה עברה לכלב ועיניו של נאג'י החלימו. כשהכלב נפטר, הוריו של נאג'י שמו את שיירי גופו בכד ואת הכד הניחו מתחת למיטה של נאג'י עד שהוא והמשפחה שהקים בעיראק עלו לארץ.

נאג'י פאשה

נאג'י גדל בבית אמיד והוריו התייחסו אליו כמו אל נסיך, אמו שמרה עליו מכול משמר והוא היה צמוד אליה. מפעם לפעם הוא ביקש ממנה לגזור את השיער ולהוריד את הנזם, אבל היא שכנעה אותו לוותר. יום אחד יצא לרחוב לבדו ופגש באיש שדיבר אליו בלשון נקבה, נאג'י צעק עליו: "אני לא ילדה אני בן", הוא רץ הביתה והפעם לא ויתר, עד שאימא שלו לקחה אותו לספר והורידה לו את הנזם.

שם המשפחה פאשה ניתן בשל עיסוקם המכובד של בני המשפחה כרואי חשבון, בעלי מעמד גבוה, ועל מנת לציין זאת בתואר של כבוד ומעמד חברתי גבוה. כשנאג'י התבגר והוריו החליטו שהגיע הזמן שהוא יתחתן, אמו בחרה לו נערה נעימת מראה, שנראתה בריאה וחסונה ששמה יפה. זוהי הסבתא רבתא של אורייאן ומידן. לנאג'י ויפה נולדו בעירק עשרה ילדים הם עלו לארץ בשנת 1951. בארץ סבתא יפה גילתה שהיא שוב בהריון. בשעה טובה הילד ה-11 בן הזקונים למשפחת פאשה.

סבא של אורייאן ומידן ושמו אריה."

אבי נאג'י פאשה ואמי ג'ורג'יה יפה

התגשמות החלום של סבא נאג'י – ציונות , ערכים נחישות והתמדה

אריה מספר: "לנאג'י פאשה, אבי היקר היה חלום. אבי נאג'י נולד בשנת 1903 בעיראק ועלה לישראל בשנת 1951. הוא חלם שילדיו יתרמו למדינה, ישרתו בצבא הגנה לישראל, יעבדו במקצוע מכובד ויקימו משפחה בישראל. לאבי היה בעיראק בית מסחר לבדים, הוא היה איש אמיד, אבל כשעלה לארץ מטעמים ציוניים הדברים היו שונים, בארץ הוא נתקל בקשיים, הוא עבד במפעל כעובד פשוט, והמשכורת שלו הספיקה בקושי למחייה לפרנסת המשפחה. לא היה ביכולתו לשלוח את ילדיו ללמוד בתיכון.

כשסיימתי את בית הספר היסודי בגיל 14 יצאתי לעבוד, הייתי בנוער העובד והלומד, במשך חמישה ימים עובדים ויום אחד לומדים. למדתי בשבוע בבית ספר מקצועי שהכשיר נערים בעבודות כמו מכונאות, אינסטלציה חרטות חשמל ועוד. בשאר ימות השבוע עבדתי בבית מלאכה ברחוב שבאזי 13 בסמוך למרכז סוזן דלל בעיר יפו. הפעלתי מכונות חריטה ולמדתי תוך כדי עבודה להפעיל מכונות c n.c שהיו מכונות מתקדמות יותר.

הייתי נער חרוץ והתמדתי בכל עבודה שעשיתי בצורה אחראית ויסודית, ותמיד קיבלתי על כך שבחים ומחמאות. רציתי ללמוד הכול ולהתנסות בכל. למדתי גם לשווק את הסחורה שייצרתי למפעלים ברחבי הארץ.

אני במפעל

כשהגעתי הגיע לגיל 18 התגייסתי לצבא, ושירתי בסיני במוסך שנתן שירותי תיקונים לכול סוגי הרכבים והטנקים שהיו בשימוש בצה"ל. קיבלתי אות חייל מצטיין על המסירות והאחריות בביצוע התפקיד.

מימין: אות חייל מצטיין, משמאל: בעת השירות בצה"ל

כשהשתחררתי מהצבא חזרתי לעבוד ב"פלג". בגיל 20 הכרתי את צביה ואחרי שנתיים החלטנו להתחתן.

מימין: צביה ואני, משמאל: ביום חתונתנו

סיפרתי לצביה על החלום שלי להיות בעל עסק עצמאי, והיא עודדה אותי להגשים את חלומי.

הבוס שלי שלא רצה לוותר עליי, הציע לי להיכנס לשותפות ב"פלג", הסכמתי והפכתי לשותף בבית המלאכה. בבית המלאכה "פלג" ייצרנו ברזים פשוטים לבתים וכן חלקים לממטרות ועוד כל מיני סוגים של ברגים למכונות. במהלך השנים, בית המלאכה שגשג ועברנו למקום גדול יותר. הפכנו את המקום למפעל שהיה ממוקם בשכונת הרכבת ליד בית מעריב. לאחר מכן, עברנו למקום גדול יותר שהיה ממוקם בבני ברק ברחוב ז'בוטינסקי. בשנת 1999 רכשנו אדמה בעיר יבנה ובנו מפעל בן שלוש קומות.

כיום המפעל מייצר חלקי חילוף לגוף האדם, שתלים דנטליים וכן לתעשיות הביטחוניות ושמו "פלג-ניא".

במפגש התכנית

אני מרגיש שותף בהתפתחותה של ארץ ישראל, המדינה עליה חלמו הוריי בכול שנות גלותם בעיראק, ואני מרגיש שאני מגשים את כל החלומות, שלהם ושלי.

הערכים המשפחתיים המובילים אותנו: לשמור על אחדות המשפחה, לאהוב לשמור על שלום בית. לדעת מאין הורינו באו ושמדינת ישראל היא המדינה שבחרנו לחיות בה.

עם משפחתי האהובה

אנו מחנכים את ילדינו ונכדינו לכבד את האחר, רוב בני המשפחה הם חילוניים ובמקביל אנו שומרי מסורת. אנו נוהגים לחגוג את חגי ישראל ביחד, וזה מה ששומר עלינו כמשפחה וכאומה: האחדות והחגיגות המשותפות. הקשר המשפחתי חשוב לנו מאוד, אנחנו שמחים לחוות חוויות עם הנכדים, אנו מעורבים ומשתדלים לסייע באהבה רבה, אנו נהנים לטייל לבלות יחד בארץ ובעולם.

בביקור עם הנכדים מידן ואוריין במוזיאון "אנו"

בני משפחתי האהובים

הזוית האישית

מידן: התוכנית הייתה מאוד מעניינת, למדתי הרבה על סבא וסבתא שלי והיה מאוד כיף בבית התפוצות, כיום – מוזיאון "אנו". היינו יחד שני בני דודים עם סבא וסבתא וזה היה מפגש מיוחד.

אורייאן: תוכנית הקשר הרב דורי הייתה לי מדהימה, האפשרות להתקרב לסבי וסבתי ולשמוע על סיפוריהם ועל האתגרים שהיו להם, אני ממליץ לכולם לחוות זאת.

סבתא צביה וסבא אריה: בתכנית קשר הרב דורי קיבלנו בונוס ענק, בילינו זמן איכות עם שני הנכדים שלנו. אמנם, הם שמעו אותנו מספרים את הסיפורים שלנו בהרבה הזדמנויות, אבל כשזה היה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי עם כל הנכדים והסבים והסבתות, זה נתן להם להבין את מה שעברנו בצורה רחבה יותר. מקווים להתראות שוב בעוד כמה שנים.