מאגר סיפורי מורשת

קריירה ראשונה

לקראת סיום השירות הצבאי, כשהגיע הזמן להירשם ללימודים באוניברסיטה, אבי אמר לי: "טל, מתי תירשמי לאוניברסיטה? לא כדאי שתפספסי שנה!". (לא הייתה כלל שאלה אם בכלל ללכת ללמוד. מהיכן שבאתי – זה היה חלק מהמסלול). אני התלבטתי. כבוגרת מגמה ריאלית, יכולתי לפנות למתימטיקה או פיזיקה, אבל דגדג לי באצבעות משהו יותר מוחשי והחלטתי לנסות כימיה וביולוגיה. לאוניברסיטת אחת נרשמתי ללימודי כימיה ולשנייה – ביולוגיה. מאחר וללימודי כימיה נתבקשתי לעבור בחינה, הפור נפל על לימודי הביולוגיה שאליהם התקבלתי ללא כל דרישה נוספת.

נהניתי מאד מהלימודים ושמחתי על שבחרתי בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב. במהלך הלימודים עבדתי אצל פרופסור שהתמחה בבעלי חיים מתחת לפני הים, וכך גם התגלגלתי לביולוגיה ימית. עם סיום התואר הראשון, המשכתי ללימודי התואר השני אצל אותו פרופסור. שימשתי כמדריכה לסטודנטים לתואר הראשון, מה שחסך לי את שכר הלימוד ואף העניק לי משכורת צנועה. תכננתי להמשיך ללימודי דוקטורט ורציתי קריירה אקדמאית. אבי הציע לממן לי לימודים במכון מחקר מכובד ביותר לביולוגיה ימית בארה"ב.

לקראת סוף הלימודים לתואר השני, מאחר ובעלי לא רצה שנעבור לארה"ב, והאפשרויות לעסוק בביולוגיה ימית בארץ היו מוגבלות, התחלתי "לחשב מסלול מחדש". היה לי עצוב לוותר על הביולוגיה הימית, תחום שאהבתי מאד, אבל ראיתי את החוקרים באוניברסיטה: חלק ניכר מזמנם הם עסוקים בגיוס מענקי מחקר (מחקרים במדעי החיים הם עתירי משאבים ולפיכך דורשים הרבה מענקים) והמשכורות שלהם ותנאי עבודתם אינם קשורים לאיכות המחקר שלהם או לאיכות ההוראה שלהם. החלטתי שאני רוצה לעבוד בתחום בו אהיה מוערכת ומתוגמלת לפי מה שאני שווה, ושלא אצטרך לעסוק  ברדיפה אחרי מענקים שיאפשרו לי לעשות את מה שאני אמורה לעשות.

עבודת המאסטר שלי הייתה השוואה בין אוכלוסיות של בעלי חיים זעירים שחיים בתוך אצות שונות. נעזרתי במחלקת המחשבים באוניברסיטה לצורך ניתוח הנתונים שאספתי. כך נחשפתי לאפשרויות הגלומות במחשבים כדי לאסוף ולנתח נתונים. כל נתוני המחקר שלי ישבו על גבי כרטיסי קרטון שנקראו "כרטיסי ניקוב", שהוזנו לתוך מחשב ענק שעשה את העיבוד כפי שהמתכנתת קבעה.

במהלך הלימודים לקחתי קורס בחירה בתכנות בשפה שנקראה "פורטרן". מאד נהניתי ממנו. וכשהבנתי שאני צריכה למצוא מסלול חדש, החלטתי לפנות לכיוון המחשבים. מדובר בשנת 1980. ארבעים שנה אחורה… המחשבים היו מכונות ענק, שתפסו חדרים שלמים, והוזנו באמצעות כרטיסי הניקוב.

קריירה שנייה

עברתי קורס של שישה חודשים שיועד לאקדמאים המעוניינים להסב את מקצועם למחשבים והתחלתי קריירה מגוונת, מעניינת מאד ומתגמלת, כאשת מחשבים/מערכות מידע/עיבוד נתונים או בקיצור הייטק, שנמשכה כ-20 שנים.

מקום העבודה הראשון שלי היה במשרד החקלאות. לכל מתכנת היה שולחן כתיבה, וטפסים המיועדים לכתוב את תוכניות המחשב בשפה שהיא די קרובה לשפת דיבור. לשפה קראו "קובול". את הטפסים היו מעבירים ליחידת נקבניות שהיו מתקתקות במכונה המנקבת את כרטיסי הקרטון. הכרטיסים היו מוזנים למחשב אשר היה מעבד אותם. המתכנתים היו מקבלים את תוצאת העיבוד באמצעות מסופים המחוברים למחשב. וכך, יום יומיים לאחר שכתבנו תוכנית על גבי הטפסים, יכולנו לראות את תוצאת העיבוד בחדר המסופים. הקצב היה מאד איטי…

במהלך 20 שנות הקריירה השנייה שלי, זכיתי לעבור מכתיבה על נייר ומסופים משותפים, דרך מסוף לכל מתכנת, דרך מחשב שולחני ענק ממדים ששימש גם כמסוף אבל היו לו יכולות עיבוד משל עצמו, ועד למחשבים השולחניים כפי שהם היום.

 1984, חברת דגש

עבדתי בחברות שונות, על נושאים שונים. התקדמתי מבחינה מקצועית ממתכנתת, למנתחת מערכות וראש צוות ועד למנהלת פרוייקטים האחראית על פיתוח מערכות גדולות ומנהלת מספר צוותי פיתוח. בכל פרוייקט/מקום עבודה נשארתי בין שנתיים שלוש מתוך רצון לגוון ולהתחיל בנושא חדש.

היה לי מזל רב במהלך עשרים השנים הללו בכך שעבדתי בעיקר בחברות תקשורת (טלפונים), והשתתפתי בכמה התחלות, או אם תרצו – סטארטאפים. יש משהו מאד מלהיב בהקמה של חברות ופרוייקטים חדשניים. יש לך אפשרות להשפיע על אופי החברה/פרוייקט ויש לך חלק בעיצוב החברה/המוצר.

אלו הם הסטאראפים:

– פרוייקט המיחשוב של חברת בזק שבו העבירו את כל המידע אודות קווי הטלפון מרישום ידני על גבי כרטיסיות נייר למאגרי מידע ממוחשבים. פרוייקט שהביא לקיצור זמן ההמתנה לטלפון ממספר שנים למספר חודשים.

– פרוייקט ראשון בחברת אמדוקס שפיתח תוכנה לחשבונות טלפון עבור חברות טלפון  – תקופה של שלוש שנים בארצות הברית.

1992, אמדוקס, ארה"ב

– הקמת חברת ברק – 013 (שהתמזגה עם נטויז'ן ואח"כ נרכשה על ידי סלקום) כחברה המספקת שירותי טלפון בינלאומיים ואח"כ מספקת גם שירותי אינטרנט.

– הקמת חברת "אופק" – חברת תקשורת ראשונה שהוקמה לאחר ששוק התקשורת נפתח לתחרות בבזק.

2000, אופק

הייתי כבר קרובה לגיל 50, לא היו הרבה הצעות לתפקידים משמעותיים לאנשי מחשבים בחברות תקשורת, מנהלי יחידות מחשבים היו אנשים צעירים בוגרי יחידות המחשבים בצבא, והחלטתי שוב " לשנות מסלול".

קריירה שלישית

הפעם השינוי היה באופי התעסוקה. החלטתי להיות יועצת עצמאית. ראיתי שכשאת באה מהמקום של מומחית, בעלת ניסיון, אבל לא מתחרה במי שעומד מולך – אנשים מעוניינים לשמוע אותך. מעוניינים ללמוד מניסיונך.

רכשתי לי מחשב נישא – לפטופ, שהיה רק שלי. מחשב כזה עלה אז מעל 10,000 ₪……

הכנתי טבלת אקסל עם שמות של אנשי הקשר שלי שיכולים לעזור לי למצוא פרוייקטים. רשמתי מתי נפגשתי איתם לאחרונה ומתי דיברתי איתם בטלפון. הקפדתי לדבר/להיפגש עם כולם אחת לחודש כדי להיות להם "בתודעה" אם ישמעו אודות פרוייקט.

פתחתי פרופיל באתר לינקדאין (שהיה אז די מהפכני – רשת חברתית של אנשי מקצוע) והקפדתי לעדכן אותו באופן שוטף. פניתי דרכו לאנשי מקצוע מכל העולם.

Linkedin

קראתי בדקדקנות את העיתונות הכלכלית ופניתי למנהלים שחשבתי שיכולים להשתמש בשירותי. ביקשתי עזרה בצורה ברורה ושמחתי לגלות שכשמבקשים עזרה בצורה ברורה, האנשים שמחים לעזור או פשוט אומרים שאינם יכולים. תוך שנתיים – שלוש כבר לא היה לי צורך לשווק את עצמי. הפרוייקטים החלו זורמים מעצמם. כשפרוייקט עמד לקראת סיום – כבר היה לי בתור פרוייקט חדש. הרבה פעמים קיבלתי פרוייקטים ש"זימנתי לי" במחשבותי.

פיתחתי מודל עבודה בחברות תקשורת להערכת סיכונים של אובדן הכנסות כתוצאה מהונאות; תקלות בתהליכי עבודה; תקלות במערכות המידע.

אהבתי את העצמאות, את יכולת הבחירה שלי בפרוייקטים ובלקוחות, את הגיוון, את העבודה מהבית ואת זה שניהלתי לעצמי את הלו"ז.

2003, דבלין 

2003, שנחאי

 2009, בנגלור

במשך 10 שנים מרתקות, עבדתי ברחבי העולם בחברות תקשורת גדולות בפרוייקטים מעניינים ומאתגרים, ובארץ  עבדתי עם מרבית חברות התקשורת, כולל הוט ו-יס. זכיתי להצלחה רבה.

ואז, לאחר שמיציתי את שוק חברות התקשורת בארץ, הגיעה תקופה בה לא היה לי אף פרוייקט חדש ולא הצלחתי לפתח תחומים חדשים.

כשיצאתי לעצמאות היה סיכום משפחתי שאנו יכולים לספוג שנה אחת שבה לא ארוויח כסף. ולקראת סופה של "שנת היובש", הבנתי שזה הזמן שוב "לשנות מסלול". כבר התקרבתי לגיל 60, אבל האפשרות שאפרוש מעולם העבודה לא עמדה כלל על הפרק.

קריירה רביעית

הייתי די אובדת עצות. נעזרתי בחברה טובה שהיא מאמנת אישית. יחד הגדרנו את החוזקות שלי בעולם העבודה ומה חשוב לי במקום עבודה (הגדרת סדרי עדיפויות בין: משכורת, עניין, תחום העיסוק, אופי העבודה, תפקיד רצוי וכד') והגעתי למסקנה שעלי לחפש עבודה בעמותה, בתפקיד ניהולי, בחצי משרה.

וכמו שקרה לי במהלך הקריירה השלישית, ברגע שהחלטתי מה אני רוצה לעשות עכשיו – הגיע אלי מייל המציע את האפשרות הזו. ארגון פעמונים חיפש מנהל לתכנית בהקמה. באותה עת כבר התנדבתי בארגון כמלווה של משפחות והכרתי את הפעילות הברוכה שלו. פניתי, עברתי ראיונות והתקבלתי כשכירה בחצי משרה.

פתחתי בקריירה שהיא השיא של כל שנות עבודתי: לנהל תוכניות שקהל היעד שלהן הם האנשים הפשוטים – אני ואתה, ולא בעלי המניות. שהאינטרס שלך כמנהלת הוא לשפר את החיים של האנשים בלי לדאוג לשורת הרווח.

המעבר מהעולם העסקי לעולם העמותות היה מרתק ומאתגר. השתמשתי בשיטות ניהול מהעולם העסקי שהיו זרות בהתחלה לאנשים שעבדתי איתם.

אחרי ארבע וחצי שנים הרגשתי שמיציתי וביקשתי לסיים את תפקידי כמנהלת התוכנית.

שוב היה לי מזל, ונקראתי להקים ולנהל תוכנית חדשה – הכנה לפרישה. הקמתי וניהלתי את התוכנית במשך שלוש וחצי, שנים עד שהחלטתי שהגיע זמני לפרוש מעולם העבודה המסודרת.

וכך, בגיל 67 יצאתי לגמלאות ואני תוהה אם תהיה לי קריירה חמישית….

2020, פעמונים

תובנות חשובות

• לידת הילדים וגידולם לא היו שיקול בהחלפת מקומות עבודה וקריירות.
• בכל שלב התייעצתי עם בן זוגי, אך ההחלטה הסופית הייתה שלי.
• תמיד היה לי האומץ לעשות שינוי וביטחון שאצליח.
• נשארתי במקום עבודה/תפקיד כל עוד היה לי מעניין וטוב. כשכבר לא היה כך – חיפשתי את הדבר הבא.
• מכל מקום עבודה נשארה לי לפחות חברה טובה אחת….

הזוית האישית

טל הרן: בהיותי מתנדבת בתנועת של"מ, אני גאה לשתף את תיאור הקריירה המקצועית שלי, לטובת פורשים מהעבודה המתלבטים האם לפתוח בקריירה חדשה כעצמאים, לטובת נשים צעירות המתלבטות בין קריירה למשפחה ולטובת צעירים שחושבים שהסמארטפון היה כאן מאז ומעולם….

הסיפור תועד במסגרת תוכנית המתעדים – תנועת של"מ.