מאגר סיפורי מורשת

סבתא נעה לוי מספרת לטל את סיפורו של סבא בצלאל

סבא בצלאל נולד בתאריך 31.12.1901 בעיר בילוסטוק שהיתה בשליטת הרוסים.

סבא היה אחד מארבעה אחים, אביו בחיפושו אחר מקור פרנסה עזב את המשפחה ונסע לעומק רוסיה לעיר בשם אסטרחן על נהר הוולגה בקרבת הים הכספי. לאחר שמצא עבודה חזר לבילסטוק ולקח איתו את אישתו, להכיר את המקום לשכור דירה במטרה להעביר את המשפחה לאסטרחן. בשנת 1906 כשהיה בן חמש הוכרז פוגרום על היהודים בו נהרגו מספר יהודים מתוך שנאת הנוצרים ליהודים. הפוגרום נמשך 3-4 ימים.

ציטוט מדברי סבא בצלאל:

"אני זוכר את דפיקות הפורעים בשער הברזל של הבית, למזלנו השוער לא פתח את השער וכך ניצלנו.

באחד מימי הפרעות הגיע קרוב משפחה להיות איתנו כי ידע שאנו הילדים נשארנו לבד (ההורים נסעו לאסטרחן לשכור דירה). קרוב משפחה זה עבד במאפיה והיה מטפס על גגות בתים סמוכים על מנת להגיע למאפיה ומשם הביא לנו חלות ועוד מאכלים, את נרות שבת הדליקה אחותי מתחת למיטות שלא יראו השכנים מבחוץ.

בהמשך חזרה אימא מאסטרחן ולקחה אותי ואת אחיי ואת אחיותיי ברכבת לביתנו החדש באסטרחן. בתחילה למדנו בחדר ושם למדנו תורה וקצת דקדוק, הלימודים התנהלו ביידיש. רוסית כבר ידעתי לדבר ואימא לימדה אותי קריאה נכונה וחשבון לקראת בחינות לבית ספר ריאלי.

לילדים היהודים היה קשה להתקבל לבית הספר עקב מגבלה מספרית (10%). בגיל עשר התקבלתי לכיתה א' ויש לי תעודה כיוון שסיימתי שש כיתות לימוד. היה בדעתי להמשיך לכיתה שביעית אך עברנו שוב דירה."

סבא רבא בצלאל וסבתא רבתא אהבה

דרכם של פמוטי הכסף

כשחיפשנו נושא מהעבר עליו נוכל לכתוב ולחקור שאל טל על פמוטי הכסף שעומדים בגאווה דרך קבע במטבח ובחגים מקבלים מקום של כבוד על שולחן החג. יצאנו ביחד לחקור את סיפורם של הפמוטים שידוע לנו שישנם ארבעה פמוטים זהים שהיו לאורך השנים אצל סבתא אהבה בקיבוץ גניגר (סבתא של סבתא נעה).

 סבתא אהבה מדיקה נרות

לאחר שסבתא אהבה נפטרה העביר סבא בצלאל את הפמוטים לבתיה אחותה של סבתא מיכל (אימא של סבתא נעה), סבתא מיכל נפטרה בגיל צעיר. לאחר שבתיה עברה להתגורר בדיור מוגן, העבירה שני פמוטים לרוני ביתה ושניים לסבתא נעה כך שהנכדות יוכלו להמשיך ולהדליק נרות בפמוטים.

ועכשיו נספר אודות הפרטים שהצלחנו לברר אודות עברם של פמוטי הכסף.

פמוטי הכסף שייכים היו למשפחתו של סבא בצלאל וככל הנראה הגיעו עם המשפחה מהעיר ביאלסטוק  שברוסיה. העיר הייתה גדולה וחלק גדול מתושביה היו יהודים שהקפידו על קיום מצוות- הדלקת נרות שבת. סבא בצלאל עזב את בית הוריו בגיל צעיר (16) ועבר לסרטוב, שם סיים את לימודיו בגימנסיה והצטרף לנוער יהודי ציוני שהשאיפה היא לעלות לארץ ישראל ושם לבנות את חייו.

בשנת 1932 ו- 1952 נפטרו הוריו של סבא בצלאל מאיר ואסתר והפמוטים עברו לבנם צבי שחי מוסקבה בירת רוסיה. בשנת 1963 ביקרו סבתא אהבה וסבא בצלאל את צבי במוסקבה שרצה לתת להם את הפמוטים, אך השילטון אסר להוציא מרוסיה כלי כסף וזהב ולכן נשארו הפמוטים במוסקבה.

סבא רבא בצלאל וסבתא רבתא אהבה

שנה מאוחר יותר ביקר חבר של סבא בצלאל את צבי והצליח להבריח את הפמוטים לארץ. כך הגיעו ארבעת פמוטי הכסף לידיהם של סבא בצלאל וסבתא אהבה לשמחת המשפחה. סבתא אהבה הדליקה בהם נרות שבת וחג ב 20 השנים הבאות.

 הפמוטים

זהו סיפורם של פמוטי הכסף למיטב ידיעתנו, כאשר אני (סבתא נעה) הדור הרביעי שמדליק את נרות השבת והחג בפמוטים המיוחדים שעשו דרכם מרוסיה לארץ ישראל.

 אני סבתא נעה וטל עם הפמוטים – ממשיכים את המסורת

למרות שמרכז הסיפור הינו על דרכם של פמוטי הכסף, החלטנו להרחיב מעט את הסיפור ולשתף במילים ספורות על חלקים מעטים מדרכו ומעשיו של סבא בצלאל כאן בארץ ישראל.

 סבא רבא בצלאל

הזוית האישית

סבתא נעה: תכנית הקשר הרב דורי הצליחה להביא את טל ואותי לשבת ולדבר על נושאים שמעולם לא יצא לנו לדבר עליהם, מצאנו עצמנו יושבים יחד וחוקרים את עברנו הקרוב והרחוק ומתגלגלים מדבר לדבר ומגלים המון פרטים מעניינים. למרות שגם במהלך השיגרה היומית שלנו אנו מרבים להיפגש, הבנו שקיימים נושאים רבים ומגוונים עליהם לא שוחחנו מעולם.

היה מאד פורה ומפרה לשני הצדדים וכל רגע משותף שלנו עבורי הוא עולם ומלואו,ומהווה חוויה מהנה במיוחד. היציאה המשותפת שלנו לחקור וללמוד יחד על העבר שלי שלו ושל משפחתנו היה מרגש ומשמח, המפגשים התכופים העמיקו את הקשר ותרמו להעמקת הקשר.

טל: בתחילת התכנית הזו אני לא ידעתי דברים רבים בינהם סיפורים והסטוריה משפחתית ענפה על צד זה של המשפחה, גיליתי רבות לאורך המפגשים עם סבתא על של צד זה במשפחתי המורחבת ולאחר מחקר ותשאול של בני משפחה צברתי ידע רב על סיפורים מדהימים וחלקם נתנו הסבר לחפצים שונים בבית של סבתא, שעד לפני המפגשים היו נראים לי סתם חפצים הנמצאים בביתה, למשל זוג הפמוטים המוצגים במטבחה או החנוכייה. אני מרגיש שהחוויה מאוד קירבה אותי לסבתא שלי ואיפשרה לי לשבת עימה שעות רבות, ללמוד, להקשיב ולחוות אותה מזוויות שונות.