מאגר סיפורי מורשת

שמי אופיר יצחק, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי מלכה בן זקן ויחד תיעדנו את סיפורה.

סבתא מלכה מספרת לנכדה אופיר

שמי מלכה בן זקן נולדתי בפתח תקווה בשנת 1959 לאימא שרה שנולדה גם בפתח תקווה בשנת 1935 ואבא יוסף שנולד בטורקיה בשנת 1929 ועלה לארץ לפתח תקווה. את שנות ילדותי עברתי בבית ספר יסודי עין גנים ובתיכון ברנר. כמו כן הייתי בתנועת מחנות העולים. כילדים נהגנו לשחק בשכונה לטפס על העצים בפרדסים הרבים להפיק מחזות להציגם להורים ולעשות מעשי שובבות רבים. בגיל 18 התגייסתי לצבא לחיל המודיעין ושירתי בביטחון שדה בתפקיד סודי לאחר הצבא הלכתי ללמוד הוראת חינוך מיוחד.

עם סבתא סלין ז"ל

בילדותי גרתי בפתח תקווה ולשכנים שגרו מעבר לרחוב הייתה בת בשם סיגלית (שם בדוי). הילדה סבלה ממוגבלות שכלית התפתחותית קשה.

כל ילדותי סיגלית מאוד סיקרנה אותי. אהבתי להיות בקרבתה ותמיד רציתי לדעת איך היא מרגישה, אם היא עצובה או שמחה? אבא שלה נהג לטייל איתה ברחוב ופעמים רבות ילדים היו עושים לה פרצופים וצוחקים מאחורי גבה. התנהגות זו תמיד גרמה לי עצב רב ורצון עז לחבק אותה ואת אביה הנבוך. מאז כל חיי מוקדשים לעבודה עם ילדי ומשפחות החינוך המיוחד.

מהאלבום המשפחתי

התחתנתי בשנת 1981 עם יורם שגם נולד וגדל בפתח תקווה. לאחר החתונה עברנו לגור בראשון לציון ונולדו לנו שתי בנות: עדי וליאור.

במהלך השנים ניהלתי בית ספר לחינוך מיוחד "שיקמים". הקמתי את מתי"א רג"ב בעיר רמלה ולאחר מכן הייתי מפקחת על החינוך המיוחד במחוז דרום 10 שנים. בשנת 2010  עברתי לפיקוח חינוך מיוחד במחוז מרכז עד יציאתי לגמלאות בשנת 2021.

ילדות בין מלחמות

גדלתי בפתח תקווה בן השנים 1959 עד 1981 במהלך השנים הללו חוויתי מספר מלחמות הבולטות שבהן מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון ברצוני לספר את זיכרונותיי משנים אלה. מלחמת ששת הימים התחוללה בשנת 1967 הייתי בת שמונה, אבי גויס במפתיע ובא לבית הספר להיפרד ממני אני זוכרת אותו לבוש מדים אומר לי שהוא יוצא למילואים ונותן לי חפיסת שוקולד. לאחר יום זה לא ראיתי אותו חצי שנה, הוא השתתף במלחמה בסיני ולא הייתה לו אפשרות ליצור קשר עם המשפחה כי לא היו טלפונים ודרכי תקשורת. בבית נשארנו אמא, אחותי הקטנה בת השנה ואחותי הגדולה בת ה-12.

כפי שנתבקשנו, בלילות שמרנו על עלטה,(חושך) מוחלטת על מנת שמטוסי האויב לא יפציצו אותנו. לעתים שמענו הדי פיצוצים קרובים. מאחר וחששנו להיות לבד פעמים רבות ישנו אצל השכנה שגם בעלה גויס. במהלך הימים כילדים מילאנו שקים רבים בחול והנחנו בפתח המקלטים שהיו בקרקעית בכל בניין. ובכל אזעקה ירדנו למקלטים וישבנו בהם שעות רבות כפי שנתבקשנו. שמטוסי האויב לא יפציצו אותנו.

אבי שגויס למלחמה עוד לפני שהחלה, לחם בסיני ולא חזר הביתה חודשים ארוכים כאשר חלק גדול מזמן זה לא הייתה כל אפשרות ליצור אתו קשר ולא ידענו שבועות ארוכים אם הוא חי. אמי נהגה ללכת פעם בשבוע לקצין העיר על מנת לקבל חדשות טובות.

יום אחד אחר הצהרים, אותו לא אשכח לעולם בעודני משחקת עם ילדי השכונה ברחוב כפי שהיה נהוג אז, אמי טיילה עם אחותי התינוקת בעגלה, הגיע חייל מזוקן עם כובע שלא הצלחתי לזהות. בריצה הרים אותי וחיבק אותי ואז ראיתי שהחייל הוא אבי שחזר מהמלחמה.

התקופה אחרי מלמת ששת הימים הייתה תקופת אופוריה והרגשה שאנחנו מדינה כל יכולה. נסענו לכותל ושמחנו מאוד. טיילנו בירושלים המזרחית, קנינו  דברים רבים בשוק והייתה הרגשה שאנחנו חזקים מכל עד המלחמה הבאה אותה חוויתי כבר בגיל ההתבגרות, מלחמת יום כיפור. אני זוכרת את הרגע בו שמענו על פריצת המלחמה כול בני הבית היו בצום והרחובות היו שקטים. אבי חזר מבית הכנסת בהפסקת הצהרים ופתאום החלה תנועת רכבים  ומטוסים ולא הבנו את פשר הדבר המוזר בעיצומו של יום הכיפורים. פתחנו את הרדיו למרות קדושות החג ולאט לאט הבנו שפרצה מלחמה תוך דקות הופר השקט של החג הקדוש. הרחובות השקטים מלאו במכוניות ובחיילים. אבי כבר היה מבוגר מגיל הגיוס למילואים ולכן נסע למקום עבודתו שסיפק גלגלים לרכבי הצבא ונכנס לעבודה מתמשכת על מנת לספק לצבא את מבוקשו.

אנחנו בני הנוער בגיל ההתבגרות התגייסנו לסייע באמצעות צביעת פנסי המכוניות בכחול. פתחנו דוכן למכירת לימונדה ואת הכסף שהרווחנו תרמנו לצה"ל על מנת שיקנה מטוסי קרב, כך נהגו בני נוער רבים.

אחותי הבכורה התגייסה לצבא יומיים אחרי פרוץ המלחמה ושירתה ביחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון על כל הכרוך בכך. כולנו הרגשנו מגויסים למלחמות והיה ברור שאנחנו נלחמים על המשך מגורנו במדינה האהובה.

לא ארחיב בדיבור על המשבר הקשה שחווינו בתום המלחמה ועל השנים הקשות בעקבותיה. מספר שנים לאחר מכן התגייסתי בעצמי לצבא ושירתי ביחידה סודית במודיעין שירות מאוד משמעותי. מספר שנים לאחר מכן נשאתי ומיד פרצה מלחמת לבנון הראשונה בה גויס בעלי למלחמה וחוויתי את המלחמה כאישה צעירה ונשואה. תקופה זו הייתה מלווה בקשים רגשיים ובדאגות. שכני בבית ממול נהרג במלחמה זו ואני זוכרת היטב את הלילה בו באו להודיע למשפחה.

לסיכום

חיי וחיי משפחתי שזורים במלחמות גם בשנים הבאות כגון מלחמת המפרץ מלחמת לבנון השנייה, שומר חומות וכו'. אנו ממשיכים עד ימים אלו להיאבק על המשך קיום מדינתנו האהובה.

ארבע דורות

הזוית האישית

אופיר: מאוד נהניתי מהתהליך למדתי דברים חדשים שלא ידעתי על סבתא והבנתי שגם סבתא וגם אנחנו גדלנו בצל מלחמות פיגועים ומבצעים יחד עם זאת אנחנו כמשפחה מאוד קשורים למדינה הזו ואוהבים אותה כמו כן קיבלתי ערכים רבים של אהבת הזולת קבלת השונה ודבקות במטרה.

סבתא מלכה: אופיר היא נכדתי הבכורה, הקשר ביננו מאוד קרוב ומיוחד עם זה במפגשים הללו שוחחנו על נושאים עליהם לא שוחחנו בעבר מצאתי את עצמי בפעם הראשונה מספרת בפרוט על תקופת ילדותי מזווית עלייה לא נהגתי לדבר. מפגשים הללו גרמו גם לשיח משפחתי רחב המשפט שחזר בראשי כל תקופת הפגישות "אדם שאינו יודע את עברו ההווה דל ועתידו לוט בערפל" (יגאל אלון)

תודה על ההזדמנות להשתתף במפגשים מרגשים.