מאגר סיפורי מורשת

שמי אור אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דור, במסגרת המעורבות החברתית בחרתי לספר את סיפור חייה של סבתי אסתר מזרחי. אמנם היא לא עלתה לארץ, היא נולדה בישראל, בתל אביב לבית משפחת רודף שלום, אבל לדעתי יש לה סיפור חיים מרתק.

תקופת הילדות של סבתא אסתר

שמה של סבתא שלי הוא אסתר מזרחי, היא נולדה בתל אביב. בתקופת ילדותה לא היה טלפון ובשביל לצלצל ולהזמין אמבולנס ואבא שלה רץ לבית החולים לבקש שיבואו לקחת את אימא שלה שעמדה ללדת אותה.

היא גדלה בשכונת כפר שלם שבתל אביב עד גיל שמונה ומשם היא ומשפחתה עברו לבית יעקב. היא למדה בבית ספר יסודי עד כיתה ח' ומשם עברה לקיבוץ בצפון בשם להבות הבשן.

 בילדותה

בקיבוץ להבות הבשן

אסתר עברה לקיבוץ בעקבות אחותה שהחליטה שקיבוץ זה מקום מעניין עם מלא חוויות. אחותה הייתה החברה הכי טובה שלה, אז היא רצתה להיות קרובה אליה והצטרפה אליה.

בקיבוץ היא צברה מלא חוויות בלי נשכחות וחברים מאז ועד היום.

סבתא אסתר מספרת על תקופת ההתבגרות בקיבוץ

"היינו בגיל ההתבגרות והבנים היו מחזרים אחרי הבנות, וכל פעם שהיו צצים זוגות היינו צוחקים. היתה בריכה בקיבוץ וללכת אליה היה קשה ברגל, כי היתה עלייה קשה. היה חבר מהקבוצה שהיה מרים אותי על הכתפיים עד הבריכה, כדי שגם אני אצטרף.  אני זוכרת שבבית הילדים, היה לנו כיבוי אורות בשעה עשר בלילה ואיך שהמשגיחים היו הולכים לבתים אנחנו היינו קמים עושים מסיבות וצחוקים".

הנוהל בקיבוץ היה ללמוד בבוקר ואחר הצהריים לעבוד בקיבוץ בכל מיני עבודות, אליהם שובצו הנערים והנערות. סבתא מאוד אהבה לעבוד במטבח או בפרדס, בפרדס היא אהבה לעבוד, כי בעלה של אם הבית היה מתחשב בה והיא הייתה הולכת לישון מתחת לעצים של האשכוליות. מהעבודה במטבח, שהיא מאוד אהבה, במיוחד את הכנת מאכלים לכל חברי הקיבוץ.

בקיבוץ להבות הבשן בגיל 15 (השמאלית):

סבתא מספרת על חוויות נוספות מאותה התקופה

"ביום מן הימים החליטו שני חברים מהקיבוץ לעלות לרמת הגולן ולצערנו מצאו שם חומר נפץ או קטיושה, אני לא יודעת בדיוק מה זה היה, והביאו את זה לכיתה בקיבוץ. אותו נער שהביא את הנפץ החליט לנסות לפרק אותו וזה התפרק לו בידיים והוא איבד את שתי הידיים ואת הראייה בעין אחת. זה היה מקרה מאוד מזעזע. פינו אותו ישר לבית החולים ולאחר כמה ימים חבריי ואני הלכנו לבקר אותו בבית החולים. אני החזקתי את עצמי לא לבכות והצטערתי איך פניו היפות התואר ועתידו נהרסו בגלל שטות".

בשנת 1973, סבתי הייתה נערה בקיבוץ להבות הבשן על גבול סוריה. ביום כיפור התחילה מלחמת יום הכיפורים וכל הנערים נכנסו ללחץ. המטוסים טסו מעל ראשם והם היו צריכים לרדת למקלטים. עברה עליהם תקופה ממש קשה. הרבה חברים משכבות בוגרות נהרגו במלחמה וכל זה עשה לסבתא שלי טראומה והיא החליטה לעזוב את הקיבוץ (בדיעבד היא מתחרטת על הבחירה הזאת).

חתונה ומשפחה

היא התחתנה, בגיל 17 ילדה את אימא שלי ואחרי שנה התאלמנה. היה לה קשה נפשית במצב שהיא נשארה לבד עם תינוקת ללא אמצעים והיא חזרה לבית הוריה.

כעבור שש שנים היא הכירה את סבא שלי דרך זה שהייתה חברה של אחותו. כעבור עוד שש שנים היא התחתנה איתו והם הביאו לעולם ילדה משותפת והקימו משפחה מדהימה מהם יש להם היום נכדים ונין.

סבתי, מאוד אוהבת משחקים שמאתגרים את המוח. סבתי, כיום נכה, היא עברה לא מזמן ניתוח בברך ובקרוב צריכה לעבור עוד  ניתוח אחד.

סבתא שלי היא אישה גיבורה שעברה הרבה דברים בחיים ועדיין נשארה חזקה.

הזוית האישית

אור שלמה: בחרתי לתעד את סיפורה של סבתא שלי, כי רציתי לשמוע את כל סיפור חייה. התחברתי יותר לסבתא שלי דרך הסיפור ששמעתי ממנה, בשבילי היא דמות להערצה ואישה מאוד חזקה שעברה הרבה דברים בחיים ואפשר רק להסתכל וללמוד ממנה.