מאגר סיפורי מורשת

שמי עדן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי, מאיה יצחקוב, ומעלה את סיפורה האישי אל מאגר המורשת של התכנית.

סבתא שלי מצד אימא (מאיה) נולדה בתאריך 29.04.1961 בדושנבה, שהיא עיר הבירה של אחת מהרפובליקות של ברית המועצות לשעבר (טג'יקיסטן). סבא וסבתא של מאיה עזרו לאמה לגדל את מאיה (סבתא שלי). היה להם משק משלהם (תרנגולות, אווזים ושדה עם כל מיני פירות וירקות). שפת האם של סבתא שלי הייתה רוסית. סבתא שלי הייתה צריכה להיוולד בתחילת מאי אבל בסופו של דבר היא נולדה בסוף אפריל ובגלל שסבתא רבתא שלי (רחל ז"ל) אהבה את השם מאיה, אז השם תפס. לאימא של מאיה קראו רחל ולאביה מיכאל. מיכאל נולד בבוכרה (שזאת עיר קטנה באוזבקיסטן) ורחל נולדה בדושאנבה.

סבתא מאיה בילדותה

ילדות

סבתא מאיה נולדה בדושנבה. כשהייתה קטנה אהבה לשחק עם בובות, לשיר ולצייר. מאיה למדה בבית ספר בבוכרה במשך שמונה שנים, אחרי זה היא עברה לדושנבה ושם היא למדה ארבע שנים במכללה למוזיקה וחמש שנים באוניברסיטה למוזיקה.

עלייה לארץ

סבתא מאיה ומשפחתה עלו מברית המועצות לשעבר בתאריך  25.09.1992. כאשר עלו לארץ, לא היה פשוט. מאיה עבדה בכל מיני עבודות מזדמנות עד שב-1995 התקבלה כמורה לנגינה בקונסרבטוריון נתניה שם לימדה כ- 22 שנה. מאיה גידלה לבד את ילדיה מכיוון ששנה לאחר שהם עלו, מאיה התגרשה מבעלה (אהרון יצחקוב).

מקצוע ועיסוק

לפני שמאיה עברה לישראל, מאיה עבדה בתור נגנית תזמורת אופרה בעיר דושנבה ובמקביל מאיה לימדה בבית ספר למוזיקה. לאחר שמאיה ומשפחתה עלו לארץ, מאיה עבדה בבית דפוס וגם כמלצרית באולמי אירועים בלילות. בשנת 1995 מאיה התחילה ללמד בקונסרבטוריון נתניה כמורה לחליל ובשנת 2012 התקבלה כמורה לחליל צד בקונסרבטוריון פתח תקווה, היא מכינה תלמידים לחמש יחידות בגרות ובמקביל היא מורה בבית ספר מנגן.

מאיה מלמדת

סיפורו של חפץ מיוחד העובר במשפחה מדור לדור

סבתא רבתא שלי (רחל) קנתה למאיה עגילים שעשויים מזהב טהור ואבן רובין מדושאנבה. מאיה נתנה את העגילים לבתה בגיל 12 (אספיר, אימא שלי) והיא נתנה אותם לי בגיל 12. הסיפור מאחורי העגילים הוא שלעגילים האלו יש ערך סנטימנטלי למשפחה שלנו, את העגילים האלו קיבלתי בזכות מסורת משפחתית ואני מתכוונת להמשיך אותה.

העגילים העוברים במשפחה

מסר לדור הצעיר: סבתא שלי ואני שוחחנו על המסר שצריך להעביר והוא: "כל מה שלא הורג אותנו, עושה אותנו חזקים יותר". הכוונה היא שאסור אף פעם לפחד מאתגרים חדשים וקשיים בחיים. אני חושבת שמסר זה הוא מסר בעל עוצמה ועצמאות רבה.

דברים שלמדתי מסבתא שלי

סבתא שלי לימדה אותי להכין מאכלים מסורתיים של העדה הבוכרית כגון: סואוס (עוף מבושל בקדירה עם תפוח אדמה בבישול מסורתי), בלינצ’יק (סוג של בלינצ'ס מתוק) ועוד דברים. סבתא שלי לימדה אותי לסרוג, לתפור ולנגן בחלילית. למדתי מסבתא שלי את רוב המילים שאני יודעת ברוסית (למשל קוקלה- בובה או רוסלקה- בת ים…)

הזוית האישית

עדן הנכדה המתעדת: קיבלתי הרבה מידע על החיים של סבתא שלי וגם גיליתי הרבה דברים על משפחתי. לדעתי נושא זה מאוד חשוב כיוון שאנו צריכים ללמוד על השורשים שלנו, בלי השורשים שלנו אנחנו לא היינו קיימים. אני חושבת שכאשר ביקרתי את סבתא שלי ולמדתי על כל חייה, זה היה הכי משמעותי עבורי. אני רוצה לאחל לסבתא שלי שתמשיך להעביר את המסורת שלה ואת כל הדברים המשמעותיים שעברה בחיים ושאף פעם לא תשכח את זה כי זה כל פעם בונה אותה מחדש.

סבתא מאיה: נהניתי מאד מתהליך העבודה ולספר לנכדתי היקרה על סיפורי. הייתה חוויה טובה להגיע למוזיאון וסך הכל אני שמחה שפיניתי את היום כדי לבלות עם נכדתי, בנוסף ביום של המפגש הכרתי חברה חדשה (סבתא של אחת החברות של עדן) ואנחנו בקשר כרגע. אני מאחלת לנכדתי המון בריאות, אושר ועושר. שתמשיך להתעניין בדור המבוגר ותביא חיוכים.