מאגר סיפורי מורשת

שמי אהרון, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבא שלי, ג'ורג' בן יטח.

סבא שלי ג'ורג' נולד בתאריך 6.12.1940 בצרפת. בתקופה בה הוא נולד, צרפת הייתה במלחמה מול גרמניה. כשהוא נולד ההורים שלו בחרו לקרוא לו ג'ורג, שם פרטי צרפתי, כי היתה הרבה גזענות. אבא של סבא, יעקב, נולד באלג'יריה, אמו אסתר נולדה אף היא באלג'יריה. אחרי החתונה של יעקב ואסתר הם טסו לצרפת, אסתר התאהבה בצרפת ובפריז בפרט, הם החליטו להישאר כאן ולא לחזור לאלג'ריה.

בתקופה זו חצי צרפת הייתה תחת שליטת גרמניה ופחד כבש את היהודים. מרוב פחד אסתר הביאה את ילדיה לאגודת הסיעה הקתולית שהייתה עוזרת ליהודים, הם היו מחביאים אותם אצל אנשים ומשלמת להם כסף כל חודש. סבא שלי היה מוסתר אצל חקלאי, הוא נתן לסבא לישון על קש ללא רחמים. בשלוש הארוחות היומיות היה החקלאי נותן לסבא מרק כרוב בלבד  סבא שלי בגיל שלוש שקל שנים עשר קילו בלבד.

יום אחד סבא שלי היה חולה במחלה קשה בגלל חוסר במזון וקור. הזמינו רופא והוא אמר שסבא שלי ימות הלילה והוא חתם על אישור מוות כדי למנוע חזרה באמצע בלילה והלך הביתה בלי לנסות לעזור לסבא. אח של סבא שלי, מקסים הלך לחקלאי ואמר לו שסבא "ימות בגללך". החקלאי ואח של סבא התחילו לריב, החקלאי אמר שנמאס לו מ"יופין"   (יופין = מילת גנאי ליהודי) ואמר למקסים: "צא החוצה ותישן בחוץ כל הלילה".

למחרת בבוקר אישתו ובתו של החקלאי יצאו החוצה להאכיל את הארנבים עם מריצה בברזל, היה ברק שפגע במריצה והרג מיידית את אישתו ובתו של החקלאי הנורא.

הכומר הנחמד ששלח את ילדי היהודים להסתתר בכמה משפחות שמע על האירועים במשפחה זו, ובא מיד לקחת את הילדים להתחבא במקום אחר. כשראה את המצב הנוראי שבו נמצא סבא שלי, הביא אותו לטיפול של הכנסיה. הם האכילו אותו וריפאו אותו כפי שהיה צריך. סבא למד את השירים והתפילות הקתוליות כדי שיידע במקרה וייתפס על ידי הגרמנים.

יום אחד הגרמנים באו לכנסיה וראו את סבא שלי ג'ורג ואמרו שהוא לא דומה לילדים אחרים, יש משהו מוזר אצל ג'ורג.. הוא הבין ומיד שר את כל השירים שבכנסיה לימדו אותו. וכך עזר שלא יידעו שהוא יהודי והוא נשאר שם עד סוף  המלחמה.

אחרי המלחמה אבא שלו בא לקחת אותו. אחרי תקופת המלחמה, בגיל שמונה, הוא התחיל בית ספר (גכיתה א'). בבית הספר היו הרבה גילויי גזענות, המשפט שהוא שמע הכי הרבה היה: "כאשר אבא שלך מקנח את האף, הוא מרגיש שאומר לעצמו שלום" למה? כי ליהודים אמרו שיש להם אף גדול. זאת הייתה בדיחה גזענית ממש.

ב שנת1960 סבא שלי היה בן עשרים והיה עליו לעשות שירות צבאי. במלחמה של אלג'יריה הוא שירת בצבא עשרים ושמונה חודשים מ- 1960 עד 1962. אחר כך הוא עסק במכס עד 1968 באיטליה. הוא חזר ב- 1969 והפסיק לעבוד במכס. ב- 1974 הוא פתח את החברה שלו, זה לא עבד כל כך, הוא הפסיק את  החברה ב- 1975.

הוא הלך למפגש עסקי והוא פגש אישה שהפכה לאשתו. היא נולדה בתל אביב בשנת 1949. להם נולדו שני ילדים: יצחק, אבא שלי ודוד, דוד שלי.

עלייה 

בגלל הגזענות שסבא שלי ספג, הוא לא יכל לחגוג את בר המצווה שלו בזמנו. בשנת 1995 הם טסו לישראל לחופשה, דוד שלי עלה לישראל. בשנה 1998 אבא שלי עלה. בשנת 2000 סבא וסבתא עלו גם לישראל.

חפץ שעובר מדור לדור 

יש חפץ שעבר מסבתא רבתא רבתא לסבתא רבתא לסבא שלי – וזאת צלחת פסח מחרסינה.

הזוית האישית

השתתפנו בתכנית הקשר הרב דורי בשנת הלימודים התשפ"ב בבית ספר ריגלר נתניה במסגרת שנת בני מצווה.