מאגר סיפורי מורשת

אני יששכר דור, סבא של חגי דוד מרכוס, נולדתי בירושלים, עיר הבירה של ישראל, בתאריך 23.9.1953, כשמדינת ישראל הייתה רק בת חמש. בן בכור להוריי, נולדתי בבית החולים משגב לדך ששכן אז ברחוב כובשי קטמון. בני המשפחה קראו לי בקיצור 'יששי', החברים הדביקו לי את השם "איזי דור" – חלופה של השם המלא. יש לי אח אחד ששמו אבנר דור, הצעיר ממני בערך בארבע שנים. הוריי נולדו בארץ ואני דור שביעי בירושלים מצד אימא, ומצד אבא אני דור רביעי. ילדותו של אבי צבי משה ז"ל עברה בירושלים והוא קיבל הכשרה כמורה בסמינר מזרחי. במלחמת השחרור היה ממגיני הרובע היהודי ועם נפילת הרובע נלקח לשבי הירדני למשך כתשעה חודשים עד לביצוע עסקת חילופי השבויים במסגרת הסכם שביתת הנשק בינינו לבין הירדנים. בהמשך דרכו הוא נישא לאמי מלכה והקים משפחה – אני ואחי אבנר. הוא המשיך בלימודים אקדמיים בתלמוד, קיבל תואר דוקטור בתחילת שנות ה-60 ומשרת מרצה בכיר בתלמוד באוניברסיטת בר אילן. בסוכות תשכ"ז (ספטמבר 1966), קצת יותר מחצי שנה לפני מלחמת ששת הימים, נפטר לפתע והוא בן 48 בלבד.

אמי מלכה תיבדל לחיים ארוכים גם גדלה בירושלים בשכונת כרם אברהם, קיבלה הכשרה כמורה מוסמכת ועבדה בהוראה כ-35 שנים בביה"ס מעלה שבמרכז העיר. אציין שהוא היה בית ספר ממלכתי דתי מעורב, וזה בהחלט מודל ראוי לדעתי האישית. לאחר פרישתה לפנסיה טיילה הרבה בעולם. בארבע עשרה השנים האחרונות היא מתגוררת בדיור מוגן הוד ירושלים ומשתתפת במגוון פעילויות חברתיות ותרבותיות שבמקום.

עד שהייתי בן שבע גדלנו בירושלים בשכונת מקור ברוך ואז עברנו לרחוב אוסישקין 63, שזה סמוך לבית הספר דוגמא. בילדותי זכור לי שיר שאהבתי מאד – השיר 'מול הר סיני' אשר כתב יחיאל מוהר והלחין משה וילנסקי. זה אחד השירים הבולטים ממבצע סיני (מבצע קדש) שהיה בשנת 1957. שירי ילדות נוספים: 'לכובע שלי', 'עגלה עם סוסה', 'על שפת ים כינרת', אותם שרנו בגן וגם שמענו ברדיו. היום אני נוהג לשיר באירועים די נדירים של שירה בציבור שבהם מציגים את השירים הללו, וכמובן שומע את השירים מדי פעם ביוטיוב. בילדותי שחקנו מחבואים, תופסת ומבין משחקי הקופסא שיחקנו בין השאר: מונופול, דמקה ושחמט.

זיכרונות מבית ספר דוגמא

למדתי בבית ספר דוגמא, בכיתות א'-ב' (שנות הלימודים תש"ך-תשכ"א) בבניין שברחוב הלל, ובכיתות ג'-ח' למדתי בבניין מסילת ישרים שהיום שוכן בו מרכז לתיאטרון ותרבות שנקרא "בית מזיא". אחי, אבנר, גם למד בדוגמא בבניין הנוכחי ברחוב הרב קפאח (לשעבר רחוב לוד).

מימין: מסיבת חנוכה בכיתה א', משמאל: מסיבת סיום כיתה א'

יש לי כמה ידידים מבית ספר דוגמא ואני איתם בקשר עד היום בוואטצאפ וגם בפגישות פה ושם. במהלך השנים עשיתי בביתי שני מפגשים עם כמה מהם. אנחנו נפגשים לעיתים רחוקות, פעם בשנתיים-שלוש, מחכה ליוזמה של אחד מבוגרי המחזור ליצור פגישת מחזור. מחר אני עתיד לנסוע למפגש עם גרעין בני עקיבא בו הייתי חבר ובין השאר אפגוש בו קבוצה של חברים מבית הספר דוגמא. אני זוכר את רוב המורים שלימדו אותי בשמונת השנים של בית הספר היסודי. אחד מהמורים ששמו מאיר בקשי (אחיו של הרב הראשי הרב דורון בקשי זצ"ל), היה המחנך שלי ארבע שנים רצופות בכיתות ג'-ו'. המנהל בכל תקופת לימודי היה דב וירצבורג ז"ל וסגני המנהל היו שמעון שלם ז"ל ומאיר בקשי, יבדל לחיים ארוכים. אני חש רגשות של שותפות ונוסטלגיה לאור העובדה ששנינו למדנו באותו בית הספר. יחד עם זאת, המתכונת המועדפת שלי לבית ספר ממלכתי דתי היא של ביה"ס מעורב-בנים ובנות יחדיו.

מימין: תמונה מאחד הטיולים השנתיים בבית הספר ממ"ד דוגמא עוזיאל. אני עומד ליד משאית שהוכשרה להסעת נוסעים, אתה היינו נוסעים לטיולים, משמאל: בטיול השנתי בכיתה ח' ליד הסחנה

תמונת המחזור שלי, מחזור י"ז תשכ"ז

שמרתי אצלי דברים רבים מהלימודים בדוגמא בנים. הבאתי למפגשי תכנית הקשר הרב דורי שלוש עבודות עיוניות מלימודיי בבית הספר ממ"ד דוגמא עוזיאל לבנים:

1. עבודה בתנ"ך על מלכי ישראל ויהודה, לכל מלך הוקדש דף שהיה מעין תעודת זהות ובו היו הפרטים הבאים: כמה שנים מלך?, האם עשה הישר בעיני ה'? וכדומה. סימנתי בשני צבעים שונים האם המלך הנדון הוא מלך ביהודה או שמלך בישראל. קיבלתי ציון 8+, כמה שגיאות כתיב הורידו קצת את הציון. שם המורה לתנ"ך – מאיר בקשי.

2. עבודה בזהירות בדרכים שמסכמת סדרת שיעורים מיוחדת שהעביר איש משטרת ישראל, אוטו פריד. אחד התכנים הבולטים בעבודה – תמרורים ומשמעותם, וקיבלתי את הציון 8.

3. עבודה בגיאוגרפיה, כל תלמיד מתבקש לבחור מדינה ולכתוב עליה עבודה שמתארת אותה מכל הבחינות, אני בחרתי בהולנד ובעבודה תיארתי אותה מבחינה מבנה פיזי, כלכלת המדינה, אופי המשטר, תיירות ותחומים נוספים. המורה היה עקיבא דורון וקיבלתי ממנו את הציון מעולה. כבר אז הטביעו בי את האהבה והסקרנות לראות את החיים בעולם.

קישור אל העבודה שהכנתי בכיתה ז' על הולנד

זיכרונות ילדות

אחד האירועים המכוננים בילדותי – מלחמת ששת הימים. בזמן המלחמה הייתי בכיתה ח'. המלחמה פרצה ב-6.6.67, זה היה ביום שני בשבוע. בבוקר אותו יום הלכנו לבית הספר אך כבר בצהריים שלחו אותנו הביתה. כשהגעתי הביתה ירדנו למקלט שהיה מיועד לדיירי הכניסה בבניין. זה היה בנין חדש ומודרני ביחס לתקופה ההיא. למרות המודרנה, היה די צפוף, כי בנוסף לדיירי הבית הזמינו אורחים למקלט. הייתה לנו הרגשת מחויבות וערבות הדדית לעם ישראל. אחד מדיירי הבית הוריד רדיו והקשבנו לחדשות. שמענו על המכה החזקה הפותחת של חיל האוויר במצרים. במהלך יום רביעי, היום השלישי למלחמה, הודיעו על שחרור העיר העתיקה, כל האנשים במקלט התרגשו ושמחו מאד על הבשורה. את השבועות הראשונים לאחר סיום המלחמה, העברנו בסיורים וטיולים בעיר העתיקה ביהודה ושומרון ובכלל בסביבה. הרגשנו מאד מאד בטוחים, לא היו חששות שמא יפגעו בנו. האווירה הייתה מאד מרוממת והרגשת שייכות לארץ המובטחת. הפעם הראשונה בה ביקרנו בכותל הייתה בחג שבועות (בערך שבוע אחרי המלחמה). זו הייתה הפעם הראשונה שהדרך לכותל נפתחה לציבור הרחב. המוני אנשים נהרו לכותל וסדרנים כיוונו את תנועתם בקבוצות כדי להימנע מדוחק. בקרב כולם הייתה התרגשות גדולה וסקרנות להביט בכל פינה במהלך הדרך ובכותל עצמו.

שירותי הצבאי

למדתי בישיבה תיכונית נתיב מאיר בעיקר בגלל שהיה לה שם טוב ונרשמו אליה די הרבה חברים מהיסודי. לאחר לימודי התיכון התגייסתי לצה"ל במסגרת גרעין נח"ל של בני עקיבא. להלן תיאור קצר של שלבי השירות: טירונות של כעשרה שבועות, חצי שנה בהיאחזות משואה שבבקעת הירדן, לאחר מכן עברתי אימון שארך ארבעה חודשים בחיל השיריון והוכשרתי כתותחן בטנק הצינטוריון (כונה – "שוט קל"), לאחר מכן כשמונה חודשים בשל"ת בכפר עציון (של"ת זה: שלב בשירות בו החיילים משתלבים בעבודה במשק יעדם שאצלנו זה היה כאמור בכפר עציון), תקופת השל"ת הופסקה לפתע ביום הכיפורים תשל"ד (6 לאוקטובר 1973) עת פרצה המלחמה. התגייסתי לחייל השריון וצוותי לאותה יחידה בה עשיתי את האימונים. נשלחנו להילחם מול המצרים באזור תעלת סואץ והמשכנו לשמור כטנקיסטים על ההישגים במלחמה עד להסכם הפרדת הכוחות עם מצרים שנחתם בסביבות מרץ 1974. לאחר מכן קיבלנו חופשה של כחמישה שבועות ומיד לאחר הפסח חזרנו לצבא ונשלחנו לרמת הגולן להגנה על קווי הפסקת האש וזאת עד הסכם הפרדת הכוחות שנחתם עם הסורים בסביבות יוני 74. ביולי 74 שוחררתי משירות סדיר, בדיוק שלוש שנים לאחר גיוסי.

לאחר שחרורי מצה"ל התחלתי ללמוד תואר ראשון באוניברסיטה העברית. תואר במתמטיקה וגיאוגרפיה וכן תעודת הוראה במתמטיקה. עתה אני משלים לימודי תואר שני בחינוך במכללת דוד ילין, אני כותב עבודת גמר לתואר שני על הנושא – המתמטיקה כחלק מהתרבות האנושית.

במשך שנים רבות הייתי עובד מדינה במשרד הפנים, ואחד העיסוקים המרכזיים היה אפיון הרשויות המקומיות באמצעות מדדים שונים. התחתנתי בשנת 1981, הייתי אז בן 28. את אשתי אביבה הכירה לי ידידת משפחה. נולדו לנו שני ילדים. הבן הבכור שלנו הוא צבי, שעדיין לא התחתן. הקטנה היא רונית שחגי הוא בנה הבכור. את רונית אני מאוד מעריך לא רק בגלל שהיא בתי, אלא גם לאור אופייה וכישוריה. רונית שאפה למצוינות בלימודיה, עשתה תואר שני בכימיה ותעודת הוראה ועובדת היום בהוראת המקצוע בתיכון למדעים ואומנויות שליד גן החיות התנכ"י. הבילוי האהוב והבולט במשפחתנו היה לטייל, זה התחיל כבר בשנות הילדות והנערות שלי, כאשר היינו מטיילים עם קבוצת ידידים של אבי ז"ל, אלו היו טיולים בפרוזדור ירושלים, אתר אחד שאני זוכר ספציפית הוא מערת התאומים ליד הר-טוב. מסגרת שנייה של טיולים היה עם החברה להגנת הטבע, זכורה לי אחת הפעמים שבה יצאנו לשבוע של טיולים בגליל המערבי והתאכסנו באכסניית הנוער יד אל יד שליד אכזיב. משם שאבתי את האהבה לסייר ולטייל וזה עבר בירושה גם לילדיי. אני מאד אוהב  לטיול בארץ ובעולם, משתתף בריקודי עם ועמים ואוהב לאסוף בולים וגלויות נוף.

יש לי חלום

1. יש לי חלום לקבל תואר שני בחינוך, אני לומד במגמת הוראה ולמידה במכללת דוד ילין, יש לי סיפוק מהדרך לתואר ואני מאמין שיהיה לי סיפוק גדול שאסיים אותו.יש לציין שבלימודי התואר כבר עשיתי כעשרים קורסים שבכל אחד מהם נדרשתי להגיש עבודת סיום קורס משמעותית. אני בדרך להגשמה, זה חלום שניתן להגשמה אולם דורש התמדה ולהיות מכוון מטרה וזה מה שאני משתדל לעשות.

2. יש לי חלום להיות מסוגל לארח אצלי בבית יותר אנשים ממה שעד כה אירחתי.

3. יש לי חלום להמשיך לטייל בעולם. הספקתי להיות במערב אירופה, קפריסין, מזרח ארצות הברית, פטרה שבירדן, פריז, באלפים בשוויץ, מרוקו ועוד היד נטויה….

4. יש לי חלום שכל בני משפחתי ונכדיי יהיו בריאים ותהיה להם הצלחה.

כל החלומות ניתנים להגשמה באמצעות פעולות רלוונטיות רצופות ומצד שני התחשבות במגבלות.

המוטו שלי בחיים הוא:

* שכל החיים צריך ללמוד וזה בהחלט נחמד. לדוגמא: כשאני מבקר במוזיאון ישראל אני מתעמק בכוונתו של הצייר שצייר את התמונה המסוימת.

* להכיר אנשים ולפתח עימם קשרים חברתיים. לדוגמא, אני נהנה לארח אורחים בביתי והשבוע אירחתי בערב אחד זוג שכנים ובערב נוסף זוג חברים מגרעין הנח"ל בו הייתי חבר.

* לפתח תחביבים פעילים ולהיות עצמאי בדעות ובהשקפת העולם שלך.

במפגש סיום תכנית הקשר הרב דורי הפתעתי ובאתי עם אמי מלכה, סבתא רבתא של חגי

הזוית האישית

יששכר דור: פעילות קבוצת תכנית הקשר הרב דורי מוסיפה נדבך משמעותי לקשר שלנו. חגי נחשף לסיפור מעניין של ההיסטוריה המשפחתית שלנו ואני הסבא נהניתי לספר את הדברים. אנו בטוחים שבעקבות המפגשים הקשר בינינו התחזק ונמשיך לשתף אחד את השני במה שקורה איתנו.

חגי מרכוס: היה לי מעניין לשמוע על סיפורים שקרו למשפחה שלי. גיליתי שיש לי כמה קשרים לבית הספר: סבא למד שם, סבא רבא שלי לימד שם ואני לומד שם. למדתי מסבא שגם כשיש הרבה דברים על הראש, תמיד אפשר לעשות את הדברים שרוצים. התפעלתי מהזיכרון הטוב של סבא שלי, הוא זוכר בפירוט אירועים שקרו לפני הרבה שנים.

המפגשים אכן חזקו בינינו את הקשר, גיליתי בזכות המפגשים עוד דברים מעניינים על סבא ועל שאר המשפחה. היה לי מרגש במפגש האחרון שגם סבתא רבתא שלי הגיעה והיה ממש מיוחד, גם בעצם זה שזה סיום תהליך ארוך היה מרגש וחגיגי. הייתי ממליץ לחבר להצטרף כדי לשפר את הקשר עם המשפחה וללמוד עליה עוד.

רויטל כהן-קלפוס: יששכר הדהים אותי בזיכרון המדויק שלו לפרטי פרטים, הסדר המופתי והזיכרונות מימי לימודיו בבית הספר ממ"ד דוגמא עוזיאל. יששכר הזכיר לי את עצמי שהייתי שנים שומרת עבודות שהכנתי ביסודי ובתיכון. חגי היה צמא למפגשים עם סבא ובכל יום רביעי המתין לסבא יששכר שבוא יבוא.