מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה סנש נולדתי ב1953 בישראל.

ברצוני לספר על אומץ ליבם של הורי, שרה ולאון, שעלו מפולין כל אחד בזמנו עוד לפני מלחמת העולם השנייה והשואה. אנחנו כאן, בזכות הקשר המיוחד של אמי שרה, שהייתה עוד בפולין בתנועת נוער ציוני, והמטרה שלה הייתה לעלות לפלשתינה, ולהיות שותפה בהקמת המדינה.

היא עזבה את ביתה ומשפחתה בשנת 1931 כשהייתה בת שש עשרה. היא נפרדה מחבריה ומשפחתה ולא ידעה שזו תהיה פגישתם האחרונה.(ראינו יחד את מכתבי הפרידה שקיבלה מחבריה בפולין). נערה צעירה לבד בארץ זרה .

אבי ליאון, שהכיר את אימי  עוד בעיר מוצאם קאליש שבפולין,  בה היו יחד בתנועת הנוער. עלה גם הוא לארץ באנייה לנמל חיפה, ובמקרה נפגשו השניים ליד הנמל מיד לאחר הגעתו. וכך שניהם ניצלו מהמלחמה הגדולה ומהשואה.

רוב משפחתה של אימי שרה נספתה בשואה ,וגם חלק גדול ממשפחתו של אבי ליאון לא שרד את השואה. מעולם לא היו לי סבתא וסבא. בזכות החלטתם לעלות לארץ  לפני המלחמה, וכך נהיה המשך למשפחותינו.

אמי ואבי שמחו מאד להיפגש ,שניהם היו לבד, וכך החליטו להתחתן ולהקים בית כאן בישראל. לאחר שנולד אחי, אלי, החלו להגיע ידיעות על המלחמה הקשה, ועל כך שמשפחתה גורשה מביתה. בתחילה הגיעו מכתבים ואחר כך פסקו. אף אחד לא ידע מה עלה בגורלם. רק לאחר המלחמה הבינו את אשר קרה. אמי הבינה שנשארה ללא משפחה, מלבד אחות אחת שעדיין לא הבינו אז  מה עלה בגורלה.

הורי היו שותפים בהקמת מדינת ישראל, וגם נולדו להם  כאן שלושה ילדים. אני הצעירה מבניהם. נולדתי ב1953 למדינה צעירה, לא היה הרבה כסף אבל היה הרבה חול והרבה עבודה. בתחילה חיו שתי משפחות בבית משותף, ולאחר מכן יכלו להרשות לעצמם דירה נפרדת.

גדלתי בשכונת הדר בחיפה, התנאים היו קשים אבל שמחנו בחלקנו והייתה לי ילדות שמחה. גדלנו שלושה ילדים בחדר, וההורים ישנו בסלון, וכל יום היו מסדרים מחדש את מיטתם.

בישראל רבו המלחמות וכשהייתי בת שלוש אבי יצא להשתתף במלחמת סיני. הוא עלה על מוקש עם רכבו ונפצע ברגלו. תמונה של ילדיו ומשפחתו, נתנה לו כוח להמשיך ולזחול עם רגל פצועה, עד שהגיע למקום בטוח. וכך שרד.

אנחנו זכינו. הקמנו כאן משפחות, נולדו לנו ילדים ונכדים אהובים. ואתה ביניהם אורי. בזכותם אנחנו כאן ואתם ממשיכי הדרך.

גלגולו של חפץ

במסגרת הפעילות סבתא סיפרה על יומן שהיא כתבה, בדיוק כפי שאמה נהגה לכתוב, ואת היומן של אימה ושלה – היא הביאה לפעילות.

היומן של סבתא

הזווית האישית

אילנה: נהניתי מאוד לספר את סיפורה של משפחתי.

אורי: היה לי כיף להיפגש עם סבתא וללמוד על העבר שלה. הרווחתי יותר זמן עם סבתא, למדתי ממנה והיא ממני.