מאגר סיפורי מורשת

"אני והסבתא"

בחרנו בשיר "אני והסבתא" מילים ולחן אבשלום כהן. קישור לשיר מאתר שירונט. 

"ספרי לי, ספרי לי, איזו מעשיה

על אותם הימים ועל מה שהיה…

והגזימי היטב, סבתי,

איך אומרים בעברית: 'צ'זבטי'"

הנושא של השיר הוא סבתא במלחמת השחרור.

סבתא שלי רותי נולדה בשנת 1947 ובזמן כתיבת השיר (1950) הייתה בת שלוש. סבתא שלי מספרת לי הרבה סיפורים מילדותה וכולם מעניינים. הנה כמה סיפורים שהיא מספרת:

"סבתא שלי גידלה אותי מגיל 0 עד גיל 11 מכיוון שהורי עבדו קשה לפרנסת הבית. השיר הזה היה פופולרי מאוד בתקופה הזו, שרה אותו יפה ירקוני. הוא מדבר על סיפורי הסבתא לנכדתה על השתתפותה בפלמ"ח, אני לא הייתי בפלמ"ח, אך שירתי בצבא 3 שנים.

לסבתות תמיד יש סיפורים שמעניינים את הנכדים שלהם, למשל על ילדותי שהייתה בתקופת צנע קשה בארץ, ואכלנו רק דברים שמוכרחים לאכול כמו ביצה אחת בשבוע, זיתים במקום בשר, חלב שהחלבן מזג לכד שחיכה מחוץ לדלת. סבתי גידלה תרנגולות ואווזים בחצר האחורית. זה סיפק למשפחה ביצים ומעט מאוד בשר כי שמרו על התרנגולות.

אבא שלי היה בן דוד של חנה חושי, אשתו של ראש עיר חיפה. חנה חושי שמרה למשפחתי דירה בבניין משרדים שננטש על ידי ערבים. לכל חדר היתה כניסה ממרפסת ארוכה משותפת. המשפחה הפכה אותו לבית שמתאים למשפחה של 7 נפשות.

ילדותי היתה שמחה ועליזה. היה לנו עץ תות בחצר ועליו טיפסתי ושיחקתי וכן עם התרנגולות והאווזים. הייתי ילדה ביישנית והיו לי מעט מאוד חברים. ובכל זאת העסקתי את עצמי נפלא. לכיתה א', למשל, הלכתי לבד ממרחק של כחצי שעה דרך כבישים ושכנים ערבים בלי שום פחד. כשהייתי בת שבע, הורי עברו לדירה אחרת בשכונה אחרת, דירה בת חדר שינה וסלון. אני ישנתי עם סבתא שלי בחדר ושתי אחיותיי הגדולות בחדר השני, ואחותי הקטנה עם הורי בסלון, ולא הרגשנו צפוף, היה נחמד. אהבתי מאוד פירה עם אשל והייתה לי עסקה עם סבתי: יום יום היא הכינה לי פירה ואני הבאתי מבית מרקחת של קופת החולים 10 כדורי פלאגין. סבתי הייתה אישה בריאה שהרכיבה משקפיים ללא זכוכית רק כי היא זקנה…

אמא שלי שהייתה גננת עבדה והייתה תמיד עסוקה. אבא שלי עבד בחברת חשמל. אחיותיי, בת 7 ובת 9 הגיעו לארץ אחרי השואה ולכן אני שימשתי להן בובה והן פינקו אותי וכך גם את סבתי. הייתה תקופה קשה, אך לי היא הייתה כיף אמיתי.

החלק הכי מעניין בחיי הילדות שלי הוא שאחותי הגדולה עטרה היתה בעצם בת דודתי, בת של אח של אבי שאבי הציל מפולין. הוריה נרצחו על ידי הנאצים והיא נמסרה למשפחה פולנית לאימוץ. אבי, אחרי המלחמה נלחם כדי לקבל אותה בחזרה וכשזכה במשפט, יצאה המשפחה שלי כולה לכיוון ארץ ישראל. היא תמיד קראה להורי דוד ודודה. הסבתא הייתה גם שלה.

אלה היו רק מעט סיפורים ממה שסיפרה לי סבתא. לשמחתי, יוצא לנו "לשבת בצוותא" הרבה ולדבר.

קישור לשיר ביוטיוב

הזוית האישית

היה לנו מאוד כיף. נהנו להכיר יותר אחד. אנחנו מאחלים לעצמנו עוד הרבה שנים של שיחות וצחוק משותף.