מאגר סיפורי מורשת

שמעון אייזיק עלה ארצה עם כל משפחתו, שמונה נפשות: אבא, אימא, ועוד שישה ילדים קטנים מהעיירה ביאלסטוק שבפולין בשנת 1920, במסגרת העלייה השלישית לארץ ישראל. סיפורו מספר את תולדותיה של עלייה זו.

שמעון אייזיק

העלייה השלישית לארץ ישראל (1923-1918)

גל העלייה השלישית לארץ ישראל בא עם סיום מלחמת העולם הראשונה. הגל כלל כ- 35,000 עולים שרובם באו מאירופה ממניעים ציוניים.

סיפורם של אנשי העלייה השלישית

שמעון נולד בעיירה ביאלסטוק שבפולין בשנת 1877. הוא למד ב"חדר" ואחר כך בישיבה. הוא רכש השכלה כללית על ידי לימוד עצמי ושלט בדיבור רוסית וגרמנית. עסק במסתר בטקסטיל ונהיה מבוסס כלכלית. בנעוריו חווה את הפרוגרום ביהודי ביאלסטוק (1905) ומאז הפך לציוני נלהב ואוהב ארץ ישראל.

הוא לימד את ילדיו את השפה העברית ואת התרבות היהודית במקביל להשכלה כלכלית. בבית הייתה תמיד עיתונות עברית שהגיעה מארץ ישראל.

שמעון ייסד יחד עם חברים יהודים אגודה להתיישבות בארץ ישראל. כל משפחה חסכה בקושי רב כסף ויחד עם הלוואות רכשו כ- 5,000 דונם בכפר-אוריה.

בשנת 1920 הצליח להגשים את חלומו, עזב מאחוריו את הפרנסה והחיים הטובים שהיה רגיל אליהם ויחד עם כל המשפחה: אבא, אימא ועוד שישה ילדים קטנים עלו להתיישב בארץ ישראל. בנו יהודה היה רק בן 15 שנה, והצעיר באחים (דוד) היה בן 5 שנים בלבד! יחד עמם עלו להתיישב בכפר אוריה עוד 12 משפחות. חלומו, כמו חלומה של כל העלייה השלישית, היה ליישב את ארץ ישראל, לבנות בתים, לעסוק בחקלאות, לחרוש שדות ולנטוע עצים, והכל בעבודה עברית על ידי היהודים עצמם.

החלום ושברו!

שמעון אייזיק ומשפחתו הגיעו לאדמת כפר אוריה שרכשו עוד בהיותם בפולין, אולם בהגיעם הוכו כולם בהלם. החיים היו קשים מנשוא. המקום היה נידח, ורובו סלעים וטרשים. עבודת האדמה, שלא היו מורגלים בה, הייתה להם קשה וגם תנאי החיים היו מאוד קשים. כדי להביא מים, סבא רבא שלי (הבכור בבנים) היה רוכב מספר שעות על חמור עם דליים לבאר הקרובה.

הם התגוררו בחאן, כאשר בקומה התחתונה היו אורוות הסוסים והאסם, ולמעלה חדרי המגורים. כ-80 איש התגוררו ב- 28 חדרים, ועמדו לרשותם רק שני בתי כיסא (שירותים). הם סבלו מיתושי הקדחת ומתנאי היגיינה מאוד ירודים. כדי להזעיק רופא נאלצו לרכב מספר שעות על סוס ועגלה.

בנוסף, הערבים בסביבה התנכלו להם, וניסו להשתלט על האדמות שרכשו. בגלל תנאי החיים הקשים ובייחוד בשל היעדר בתי ספר לילדים, נאלצה המשפחה בשנת 1923 לעזוב את כפר אוריה ולוותר על החלום ההתיישבותי. הם עברו לנווה צדק, שהיתה השכונה הראשונה של תל אביב מחוץ לחומות יפו.

שמעון אייזיק נפטר בגיל 55 שנה, כעשר שנים לאחר עלייתו לארץ ישראל.

מצבתו של שמעון אייזק

סופו של כפר אוריה

מאורעות תרפ"ט בשנת 1929, היו סדרה של פרעות אלימות שפרעו ערבי ארץ ישראל ביישוב היהודי. הן החלו בירושלים, פשטו לחברון, לחולדה ולמוצא. גם כפר אוריה נבזז, הועלה באש ותושביו נמלטו.

התושבים התפזרו ברחבי הארץ. חלקם הגיעו לרחובות ולרמת השרון. ברמת השרון ישנה סימטת "כפר אוריה" להנצחת ראשוני המושבה שבאו מכפר אוריה. אדמות כפר אוריה, שנרכשו על ידי שמעון אייזיק ויתר העולים מביאלסטוק, נמכרו לקרן קיימת לישראל.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית התקיימה בבית הספר אלחריזי בתל אביב, תשפ"ב, בהנחיית המורה המובילה אתי מונוביץ'.