מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני אביבה סלמון ובילדותי שם המשפחה שלי היה צויק. נולדתי בארץ בתל אביב בשכונת פלורנטין ולמדתי מכיתה א' עד כיתה ו' בבית הספר הדתי "תלפיות" ובכיתות ז' עד ח' למדתי ב"אלחריזי". יש לי אח ואחות, אשר ויעל. אני האחות הכי גדולה במשפחה ולהוריי קראו רחל ומאיר.

כשאח שלי נולד, הייתה לו אסתמה קשה ולכן החלום שלי היה שהוא יבריא. כשהייתי קטנה רציתי להיות גננת ובאמת הייתי.

כשהייתי ילדה הייתי מאוד גמישה והשתתפתי בהרבה תרגילי התעמלות "ובפרמידות", הייתי תמיד  למעלה כי הייתי הכי קטנה וקלה. החל מגיל 14 עברתי ללמוד בקיבוץ אשדות יעקב ושם גיננתי בבית ילדים. הקיבוץ הוא צורת חיים משותפים בא כל חבר עובד לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו.

בצבא הייתי מזכירה של מפקד בסיס תחמושת. לאחר השירות, שלחו אותי לעבוד במשרד הביטחון, מה שאיפשר לי אחר כך לקבל עבודה באמסטרדם, הייתי מזכירה של הקונסוליה שלנו. כשחזרתי מאמסטרדם התקבלתי לעבודה במכון לאומי לשיקום נפגעי ראש וניהלתי סדנת מחשבים במטרה להרגילם שוב לשיגרת עבודה. אחרי הצבא, כשהייתי בת 22, פגשתי את אורי סלמון במסיבה ושנה לאחר מכן נישאנו. לאחר שנים ספורות ילדתי את בני הבכור נדב ולאחר שנתיים נולד אחיו ירון. שש שנים יותר מאוחר נולד אבא של תמר, הנכדה המתעדת, עמוס.

לאחר מכן הוזמנתי להיות אם בית של נוער עם צרכים מיוחדים בבית אקשטיין בהרצליה פיתוח, תפקידי היה להקנות להם כלים לחיים רגילים ושם עבדתי תשע שנים.

כיום אני גרה באותו הבית שגרתי בו עם הוריי מגיל 10, שנבנה כשיכון לדיור לעולי צ'כיה, כיום הוא נקרא נאות אפקה. חלק גדול מזמני מוקדש באהבה לנכדיי ושארית הזמן מוקדש למקהלה בה אני שרה מזה 40 שנה. שאר הזמן מוקדש להרצאות, הצגות, קונצרטים וטיולי ג'יפים עם חברים ברחבי הארץ.

הזוית האישית

סבתא אביבה: מאוד הייתי רוצה לאחל לתמר ולשאר נכדיי הרבה בריאות, הצלחה בכל דרך שיבחרו והרבה שמחת חיים. התכנית שימחה אותי מאוד בעשיה המשותפת עם נכדתי האהובה והידיעה שיש לה עכשיו מושג על חייה של סבתא ועד כמה גדולה אהבתה לנכדים.

תמר הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד ללמוד מסבתא ולשמוע את הסיפור שלה, אני מאחלת לה שתמיד תישאר בריאה.