מאגר סיפורי מורשת

אורית שר, המשתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, נולדה בארץ ישראל, בבית היולדות הישן בכפר סבא, בתאריך 20.4.1956.

אורית מספרת: " אני דודה של אור. נולדתי כשהוריי, בנימין ובת שבע אבירי כבר התגוררו בבני ציון ואני בת בני ציון. כיום אני מתגוררת עם בעלי דובי, בבית ילדותי.

למרות פער הגילאים, לי ולאור יש חוויות משותפות מהסיבה שאנחנו גרים באותו כפר עד היום. אור גר עם משפחתו על המשק ואנחנו שכנים. אני יכולה לספר לאור שבמקום בו הבית שלו קיים, היה פרדס ילדותי. אבא ואימא שלי עלו מצ'כוסלובקיה. הם היו ניצולי שואה שהגיעו לבד לארץ ללא הורים וללא משפחה. הם התחתנו בקיבוץ גניגר ומגניגר עברו לבני ציון. כשאבא שלי הגיע כטרקטוריסט ואימא שלי הגיעה בתור אחות לכפר, הם קיבלו בית קטן וחלקת אדמה והחלו את דרכם כחקלאים ובעלי מקצוע. הם גידלו תרנגולות, עצי פרי, סוג של ירק שנקרא רברבר, אפרסקים, ועוד…

את ילדותי אני זוכרת כילדות מאושרת בזכות הוריי היקרים שגידלו אותי ואת אחי גילי, חינכו אותנו לאהוב את הארץ, את הכפר ואת אנשיו. כמובן שגדלנו בתור ילדי הכפר. התנסינו בעבודות חקלאות כמו: קטיף תפוזים, אפרסקים, גידול אפרוחים בבית האימון שקיים עד היום, איסוף ביצים מהלול שקיים עד היום, שבמשך השנים הפך להיות "המחסן של סבא".

בתור ילדה, הגן ובית הספר שבו למדתי היו באותו מבנה שקיים היום, את הדרך לבית הספר היינו עושים ברגל כל ילדי השכונה בצוותא ואוספים חוויות ילדות משותפות, המון צחוקים, השתולליות ושיחות נפש. בימי חורף גשומים הייתה לנו הליכה בשלוליות. ובימי שרב הלכנו נוטפים זיעה ומגיעים לבית הספר בקלי קלות למרות המרחק.

אני מתחברת לכפר ולחבריו. משפחת אבירי כבר ארבעה דורות בכפר בני ציון. אור הוא בן הדור הרביעי, אני בת הדור השני. נולדתי, גדלתי וכל עברי מתחבר לכפר ולחברים.

אני רוצה להנציח את זכרו של אחי גיל אבירי זכרונו לברכה, שהוא היה הסבא של אור. בשנת 2009 החליטו להוציא ספר על העבר של הכפר. בספר מצאנו כתבה של גיל והוא כתב:

מערכת שורשים/גיל אבירי 

האם הרגשת אי פעם, כאשר חזרת ממקום מסוים לאחר תקופה של היעדרות, פנית לכיוון השלט "כפר בני ציון" התחלת לעלות במעלי השדרה הירוקה משני צידי הכביש, פתאום זה בא!! התרחבות החזה!… נשימה עמוקה! הרגשה שקשה להסבירה, כולך אומר – הגעתי! אל השורש, אל המקום שאני קרוב עליו והוא חשוב לי.

קשה לכנות רגשות אלו בשמות מפוצצים. כל אחד מאתנו מרגיש זאת בעוצמות שונות ומתייחס אליהן בצורה שונה, אולם בטוחני שקשר זה למקום ולאנשים קיים כאשר אדם יוזם פעולה חברותית בכפר או מגלה יוזמה בכל שטח. אתה שמח שאדם נוסף נכנס לשרשרת האנשים הדואגים לאיכות חיינו. חוליה נוספת התחברה למערכת, שורש נוסף השתרש במערכת השורשים הנותנת יציבות וכוח לעץ היפה הגדל וצומח משנה לשנה. כאשר אנו מנסים לרדת לעומק הקשרים שלנו למקום ולציבור, אנו נזכרים במצבים יום יומיים שלכאורה הם פשוטים ורגילים, אולם למעשה כל הדברים הקטנים שקורים, כל מאורעות היום יום הם היסודות החשובים באמת. החל בערבי שבת מעניינים, עזרה לחבר, חגים משותפים, פעולות ספורט, מפגשים, ביקור חולים, התייעצות עם חברים בשטח החקלאי והכלכלי, החלפת דעות ועוד ועוד. נכון, לפעמים יש חיכוכים ובעיות, אולם גם קונפליקטים, ככל שיהיו חריפים, בסופו של דבר הם חלק ממסכת החיים וממערכת מורכבת של יחסים הבונים חיי שיתוף ולפעמים הם אף מחזקים אותם.

ברגע שנבין כולנו "שאגודת בני ציון", שנוסדה לכאורה מטעמים כלכליים בלבד, איננה רק אגודה המאחדת אינטרסים חקלאיים וכספיים, ביתנו בכפר איננו רק "חלקה עם בית במקום טוב בארץ", אזי נקבל את המשמעות האמיתית של החיים כאן. כמה פעמים נפגשת עם חבר או ידיד מכפר ודנתם יחדיו בנושא חשוב, מדאיג, עצוב או שמח. חשת ששניכם מרגישים אותה תחושה! אותה אכפתיות! אותו "משהו" משותף שלא תמיד ניתן להסביר. זוהי החוליה החשובה, זוהי החוליה הקושרת את כולנו בקשר שאם נרצה או לא נרצה הוא קיים והוא זה שייתן את הטעם להמשיך לחיות בפינה זו של העולם. באיזה מקום שלא נהיה, נתגעגע ונשאף לחזור לנקודה הקטנה על המפה המצוינת במילים "כפר בני ציון."

אני מתחברת לכל מילה שאחי כתב.

לסיכום, אני רוצה להעביר לאור מסר שבעיני הוא חשוב מאוד: ערך המשפחה. אנחנו דור רביעי בכפר בני ציון. לאורך כל השנים חיינו ביחד באווירה של משפחה גדולה ומאוחדת, למרות שהוריי עלו לארץ אחרי השואה ולא הייתה להם משפחה, החברים הטובים שלהם היו המשפחה שלנו. אבא ואימא שלי העבירו לנו את המסר תוך כדי עשייה שמשפחה זה הערך העליון. (בתוספת כמובן של ערכים רבים כגון אהבת הארץ, אהבת האדם באשר הוא אדם, אהבת הטבע. חריצות ושמחת חיים). אור ומשפחתו חווים את המסר הזה ביום יום, כולנו משקיעים בלהיות משפחה אוהבת, שמחה ודואגת. חשוב לי מאוד שנמשיך כולנו ביחד כמו שסבא איפיק וסבתא בת שבע (אימא ואבא שלי) ציוו עלינו.

סיפור קצר

מה שאני זוכרת, הוא שאבא שלי לעיתים רחוקות בארוחות יום שישי היה מדי פעם מדגים לנו: לוקח חבילת ענפים, שולף ענף אחד מהחבילה ושובר אותו לשניים בקלי קלות. ואז לוקח את כל החבילה ומנסה לשבור את כל הענפים יחד. כמובן שהוא לא הצליח, ואז היה אומר: "תהיו תמיד ביחד כי ככה יותר קל לחיות".

הזוית האישית

אור: למדתי שדודה שלי היית ילדה דומה מאוד אליי, שנינו היינו שטותניקים, אבל גם חרוצים. למדתי על עצמי שאני יכול ויודע להקליד מהר מאוד על המחשב. למדתי שהמשפחה שלנו תמיד הייתה ביחד וידעה לחיות את החיים באווירה טובה. לסיכום, נהניתי מהתכנית, כי לא יוצא לנו פשוט לשבת ולדבר על מה שקרה פעם ועל הילדות של פעם, אני שמח שהשתתפתי בתכנית הזו. בנוסף, התקרבתי עוד יותר לדודה שלי.