מאגר סיפורי מורשת

מאיה גונן משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא תקווה נתן. במפגשי התכנית סיפרה סבתא תקווה למאיה סיפורים על מורשת המשפחה. סבתא תקווה מספרת:

"בהיותי בת שלוש, חוויתי פחד נורא:

לילה חשוך ושקט כשהמשפחה הצטוותה להאפיל את החלונות כדי שמטוסי אויב שחגו מעל לא יבחינו בבתים.

אחי ,קטן ממני בכה ואמי בקשה מאבי להדליק אור כדי לראות מה סיבת הבכי. כשהאור נדלק, נשמעה דפיקה רמה בדלת, אבי ירד לקומה התחתונה, ובדלת חיכו לו שוטרים שהאשימו אותו באיתות למטוסי אויב.

 

אבי ספג מכות קשות ונגרר לתחנת המשטרה. אימא דאגה שהמעשה יובא לידיעת אביה, שהיו לו קשרים טובים במשטרה, וכך הוחזר אבי חבול כואב ומושפל הביתה. מאז, כל דפיקה בדלת שלא ידועה לי סיבתה, מעבירה בגופי רעד ופחד.

 

כיום, הסיפור הגיע למחלקה של ניצולי שואה , המשרד הכיר בטראומה ואף אישור תיגמול.

השואה היתה אמנם באירופה אך רבים וטובים מיהדות בגדאד סבלו ממאורעות ה"פרהוד" היה אונס של בנות, התנכלויות בשווקים והלשנות ללא כל סיבה על שיתוף פעולה עם האויב.

 

כשקמה המדינה הצטרפו רבים לתנועה הציונית בסתר.גיסי ובעלי היו חברים בתא הציוני והעבירו מסרים וניירת ממקום למקום. כשחשו סכנה מתקרבת,  החליטו לברוח לא"י ע"י מבריחים במשאיות מבגדאד לעיר הנמל בצרה ומשם חצו את שאט-אל-ערב לאיראן. איראן שנשלטה על ידי השאח שיתפה פעולה ודאגה לילדים האלה:בני 14-15 ונשלחו לארץ ישירות לקיבוץ יגור.

 

העליה היתה אירוע מכונן במשפחה. מלבד העובדה שלא איפשרו לילדים אלה לימודים עם בני הקיבוץ הרי העניקו להם מוסיקה,אהבת הארף,שקדנות,ובעיקר ציונות, על אף שזו לא חסרה להם.

 

"הפרהוד (בערבית: ???????, תרגום מילולי: "ביזה", "שוד"‏) הוא שמן של פרעות שנערכו באוכלוסייה היהודית בבגדאד, עיר הבירה של עיראק, בחג השבועות ו' בסיוון-ז' בסיוון תש"א, 1-2 ביוני 1941. במסגרת הפרעות נרצחו לפחות 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. מספר בני האדם שרכושם נבזז הגיע לכ-50,000‏[2]. הנרצחים נקברו בקבר אחים בבגדאד. משמעות המילה פרהוד היא הפחדה ברוטלית כלפי נשלטים. במהלך ההתערבות המאוחרת של הצבא לעצירת הפרעות, נהרגו כמה עשרות עד כמה מאות מוסלמים ולא-יהודים אחרים". ויקיפדיה

 

תשע"ו