מאגר סיפורי מורשת

אבי חכמון מרדכי נולד בטריפולי שבלוב בשנת 1928, לאחרונה הובא לידיעתי שסבתא של סבתא שלי נולדה באוקראינה ושסבתא שלי בכלל נולדה בצרפת והיגרה לטריפולי שבלוב.

אמי וטורי אסתר נולדה גם בטריפולי שבלוב בשנת 1932, אבי ואמי גרו בשכנות וכך הכירו מגיל קטן. אבי נהג להבריח יהודים לארץ ישראל מטריפולי דרך הים, מאחר לא הרשו להם לעזוב. אבי נהג לטייל איתם בחוף הים, וכשהיה רואה סימון של אור מהבהב, הבין שהחברים מאותתים לו שכלי שייט מתקרב. מרגע זה נרתמו למשימה כל החברים ודאגו שאותו אדם יעלה על כלי השיט שיבריח אותם לארץ ישראל.

אבי רצה להבריח גם את אמי אך היא גילתה לאחיה הגדול. אבא פחד שהשמועה תתפשט ויתפסו אותה, לכן ויתר והשאיר אותה בטריפולי וביקש מהחברים שלו להבריח אותה. בטריפולי אבא שלי היה במחתרת, הבריח נשק והיה לוחם.

אבי עבד בחנות מכולת קטנה של החבר שלו במהלך היום כדי ליצור סיפור כיסוי לזה שהוא במחתרת. בסליק בבית אמו ובעליית הגג של החנות החביא נשק שהבריח במחתרת בלי ידיעת הבעלים, בלילה יצא לפעולה במחתרת.

בבוא היום בשנת 1947 ברח אבי מטריפולי באופן לא חוקי והגיע לאיטליה. הבריחה הייתה קשה. תפסו אותו פעמיים היכו אותו והכניסו אותו לכלא. בפעם השלישית הוא הצליח להגיע לאיטליה. שם באיטליה גייסו אותו לפלמ"ח שהמשמעות פלוגות מח"ץ. בשנת 1948 עלה לארץ.

פרוש המילה "פלמ"ח" עבור אבי הייתה שונה – אבי קיבל הודעה דרך חברים שאונייה צריכה להגיע לחוף בעתלית שליד חיפה, הוא ביקש חופש מהמפקד שלו והתשובה הייתה פ-ל-מ-ח: פ-ה, ל-א, מ-קבלים, ח-ופש.

אבי שדאג לאמי נאלץ לברוח לכמה שעות ואכן אימא שלי הגיעה, אבא שלי לקח אותה לבית ביפו שהם כבשו במלחמה. ולאחר מספר חודשים נאלצו לעבוד לאזור השרון לגור בפחונים.

כאשר גדלתי והייתי בגילכן הילי ועופרי, אמי סיפרה לי שלא היה להם הרבה ולמרות זאת הם היו מאושרים. היה מעט והם גם לא רצו הרבה. היה כל מה שהיו צריכים.

הבית הראשון בארץ ישראל

היהודים, העולים החדשים בנו את הפחונים ששימשו להם כבית ראשון. כולם ישנו בחדר אחד. המטבח פינת האוכל והשירותים היו בחוץ. חברים ואורחים שבאו לבקר ישבו בחוץ. התה או קפה בושלו על הפרימוס עם הנפט כי לא היה גז.

בחורף היה קשה. הפח היה קר וקירר את החדר. גם הרעש של הגשם הפריע כי עושה עשה רעש על הפחונים. ובקיץ הפח היה מתחמם מאוד. אחת מהדרכים להתחמם בחורף הייתה להשתמש בתנור נפט, המבוגרים היו מדליקים (בארץ קראו לו תנור פרידמן על שם היצרן) והיו שמים אותו במרכז החדר כדי שכולם יתחממו. גם חשמל לא היה והם נאלצו להשתמש בעששית נפט.

המקרר

הפריז'דר היה קטן ובקושי הספיק. הורי היו קונים מעט דברים כי לא היה מקום לאחסן. הפריזר במקרר קירר בעזרת בלון קרח שקנינו מהעגלון. לעגלון היה פעמון גדול ביד והוא צלצל בכל פעם שרצה להתריע "אני כאן" היינו רצים למטה עם תיק גדול והוא היה פורס את בלוק הקרח לפי הגודל שרצינו.

לשמחתי אני נולדתי כשמשפחתי עברה לגור בדירה בבניין חדש בשיכון. למרות שהיה חשמל המשיכו הורי לחמם את הבית עם תנורי הנפט ולרכוש קרח. את החלב קנינו מהחלבן שהיה מגיע עד הבית למכור חלב. לימים עברו לבקבוקים. החלבן היה עובר בין הדירות  ושם ליד כל דלת כמספר הבקבוקים שהשאירו לו. את הכסף היו שמים מתחת לשטיח של הכניסה או בארון חשמל. אני הייתי פותחת את הבקבוק ראשונה ולוקחת את השכבה השומנית שהיה בבקבוק. זוכרת שתמיד רציתי גם להיות זאת שמשאירה לו את הכסף מתחת לשטיח.

איך גדלתי

גדלתי במשפחה חמה ומלוכדת. אנחנו שלוש אחיות ובן. גאולה עליזה, פדי ואני. כל הבנות ישנו באותו החדר (בסלון קטן) ההורים ישנו בחדר שינה שלהם עם אחי התינוק פדי.

להורי הייתה חנות מכולת שרוב שעות היום הם היו שם, כך שתמיד היו לי ממתקים ודברים שלילדים אחרים לא היה. לקחתי מהחנות מה שאני רוצה ברשות כמובן. בבית היה שפע למרות שלא היינו עשירים.

פרנסה

אימא ואבא שלי עבדו ביחד בחנות מכולת שהייתה מול הבית שלנו. היה כייף, אימא הייתה מבשלת בחנות ומביאה הביתה כדי שנשב לאכול ביחד. לפעמים, במיוחד בחורף, אבא הכין לנו מדי פעם דברים מיוחדים. לדוגמה: קקאו מבושל כמו שוקולטה, קסטניה/ ערמונים על האש. שקדים עם קרמל, סחלב, סוכריות שומשום והכי אהבתי את התה הכהה עם הקרמל שהוא היה שם לי בוטנים קלויים.

האוטו הראשון שלנו

כשלאבא היה מספיק כסף הוא קנה רכב שהיום כבר לא רואים אותה בכביש. סוסיתא. קראנו לאוטו ארגז. כי היתה לו צורת ארגז. זאת היתה הקלה מאחר והפסקנו לנסוע באוטובוסים.

מסיבות

בילדותי לא היו מחשבים וטלפונים ובטח לא אינטרנט, לכן בילינו המון עם חברים. בכל מוצאי שבת התקיימה מסיבת ריקודים בבית של אחד מהתלמידים. לכבוד המסיבה הבנות עשו אבועגלה או רולים והתלבשו יפה כדי לכבוש את ליבם של הבנים.

בית ספר יסודי ותיכון

בבית הספר הייתי אחראית על עיתון בית הספר שהופק מדי שבוע. כתבתי את התכנים וגם הדפסתי אותו, כך שהרבה זמן לא היה לי בהפסקה. לאחר שעות הלימודים הייתי עם חברים ושחקנו מדרכות. מאוחר יותר הלכתי לשחק כדורסל בנבחרת "אליצור בת ים" בבית הספר שרתי בטקסים באירועים חשובים. הצטיינתי בשיעורי הספורט בבית ספר ואף שלחו אותי לתחרויות במכון וינגייט.

עם סיום בית ספר תיכון הלכתי ללמוד הוראה לכיתות אלף בית וגננות, לאחר כשנה הבנתי שאהיה מורה גרועה ופרשתי.  נרשמתי למכללת גבעת וושינגטון לחינוך גופני כדי להיות מורה לחינוך גופני, אך נישאתי מוקדם לסבא איציק וויתרתי על הלימודים.

בת מצווה

בגיל 12 חגגו לי בת מצווה. את מסיבת בת המצווה חילקנו לשניים. חלק אחד היה מסיבת הריקודים לכיתה והחלק השני היה מסיבה לדודים המבוגרים. את מסיבת הריקודים חגגתי אצלי בבית. הזמנתי את כל הכיתה ובחרנו תקליטים שמתאימים למסיבת ריקודים. התקליטים התנגנו על פטפון ובכל פעם שהסתיים התקליט  משהו מהחברים בכיתה בחר תקליט אחר.

לאחר מכן חגגנו עם המשפחה המורחבת, לכבוד זה הלכתי עם אימא שלי לקנות בגדים חדשים ונעלי לק. לפני האירוע הלכתי לספרית שעשתה לי תסרוקת מלאה בספרי דביק וסיכות סבתא. לא נעים לי להגיד אבל נראיתי כמו דודה מבוגרת הסיכות כאבו לי והספריי מתח לי את השיער נורא. העיקר שקיבלתי מלא מתנות.

נישואין

לאחר שעזבתי את הלימודים התחלתי לעבוד כמנהלת חשבונות במשרד בתל אביב. העבודה הייתה משעממת והסתבר לי שאני פחות אוהבת את תחום החשבונאות אבל, דבר אחד חשוב מאוד קרה….. ככה הכרתי את סבא איציק.

סבא איציק עבד שתי קומות מעל המשרד שעבדתי בו. לסבא איציק היה מפעל לבגדים של נשים. בכל יום כשהגיע לעבודה היה צריך לעבור דרך המשרד שלי וכך יצא שבכל יום דברנו והכרנו יותר. סבא איציק התחיל לחזר אחרי ולשלוח לי בכל יום עם הגהצנית שלו מלא סוכריות אדומות שקופות. כשהמשרד היה סגור השאיר לי מכתב אהבה מתחת לדלת. כך הפכנו להיות חברים. לאחר כשנה התחתנו ונולדו לנו שני בנים מהממים, שוהם וניר.בשנת 12/8/90 כששוהם היה בן 10 וניר בן 8 סבא איציק נפטר – המשבר היה גדול וניסינו לצמוח מתוכו.

מה שראיתי מול עיניי זה את טובת הילדים, איזה חינוך לתת להם ואיזה ערכים אני יכולה להעניק להם מדי יום. הדבר הנכון שחשבתי לעשות זה לתת דוגמה אישית. כל דבר או צעד שעשיתי בחיים קיוויתי ששוהם וניר ילמדו ממנו. וכמובן שייקחו ממני רק את הדברים הטובים.

הנצחה

מאחר וסבא איציק היה מאוד נדיב אהב לעזור למשפחה ולחברים ולכול מי שהיה בסביבתו חשבתי לנכון שלהנציח אותו על בית תמחויי בעזרתם של בית חב"ד. ברחוב העצמאות בהרצליה מול התחנה המרכזית יש מבנה של בית חב"ד ושם פתחו בית תמחוי. על המבנה תליתי שלט עם שמו של סבא איציק ותאריך הפטירה שלו, כך שכול מי שעובר שם יכול לראות את השלט ולהיזכר בו.

בבית תמחוי מגישים אוכל לאנשים שאין להם מה לאכול בבית ומשם שולחים אוכל לאנשים מבוגרים שלא יכולים לבשל לעצמם או לקנות מצרכים. נכון לשנת 2023 אוכלים בין 400 ל-500 איש ביום בזכותו של הרב ישראל הלפרין ז"ל.

כמובן שבבית ובמשפחה אנחנו כל הזמן מדברים על סבא איציק בצורה חופשית אוהבים אותו ונזכרים בו לטובה.

משפחה ומאכלים

בכל יום שישי בערב נסענו לסבא מרדכי וסבתא אסתר לקידוש וארוחת ערב. תפריט ארוחת הערב היה קבוע ידענו בדיוק מה אנחנו נאכל באותו ערב. התפריט היה חריימה מפרום וקוסקוס ןלבסוף מרק צח עם בשר או עוף.

לאחר שסבא מרדכי וסבתא אסתר נפטרו המשכנו להיפגש תקופה ארוכה אצל פדי אחי שהוא בן יחיד במשפחה. וכך לאט לאט התפריט השתנה והפך להיות מסורתי בשילוב מאכלים נוספים.

לשמחתי הצלחתי להנציח את ההורים שלי באתר וואלה אוכל עם המתכונים שאימא ואבא בישלו לנו ואבא שלי כתב אותם במחברת ששמורה אצלנו.

להלן הלינקים למתכונים

בוריקה עם ביצה – עלה פילו עם מילוי ביצה/תפו"א  https://food.walla.co.il/item/2705695

מפרום – תפוח אדמה ממולא  https://food.walla.co.il/recipe/650372

בצלים וקישואים ממולאים בבשר https://food.walla.co.il/recipe/650456

מצ'ומה – תבשיל כבדים ולבבות ברוטב חריף  https://food.walla.co.il/item/2707663

טבחה בסלק – שעועית עם עלי מנגולד – https://food.walla.co.il/recipe/650373

נוקידס – ניוקי סולת וקמח https://food.walla.co.il/recipes?kitchen-type=7965&page=

קוסקוס – https://food.walla.co.il/recipe/650533

משחקים ותחרויות

כשהיינו ילדים לא היו מחשבים ולא היה אינטרנט, היו רק משחקי חברה. כל החברים נפגשו מתחת לבית ושחקו קלס, גומי, מדרכות, חבל, ים יבשה, מחניים, סבתא סורגת ועוד המון משחקים, רכבנו על אופניים גדולים למרות שהיינו ילדים קטנים. מאחר ולא הגענו עם הרגליים לפדלים הכנסנו רגל מתחת לברזל שמחבר בין הכידון לכיסא וכך רכבנו ונפלנו ונפצענו. היה הכי כייף בעולם.

המשחק האהוב היה ב​יום האחרון של חג הפסח נהגו הקטנים לערוך “סדר פסח”, הנקרא "תכליט”. משחק חינוכי שנועד לחנך את הילדים לקיום מצוות. היו נותנים לנו סיר קטן, צלחות קטנות, כפיות כוסיות, עם שולחן וכל מה שקשור לסעודה. מלאו את הכלים באוכל. ישבנו כל הילדים של השכונה ואכלנו מתוך הכלים, וניהלנו סדר פסח כמו גדולים.

התנדבות

הגעתי ממשפחה שאוהבת לתת מעצמה ולהתנדב כך שניצלתי רגעים של פנאי והתנדבתי בעמותת "עלם" בתוכנית שנקראת הפוך על הפוך עם נערים במצוקה. ילדים שההורים שלהם התעללו בהם, הזניחו אותם. הם היו מגיעים אלינו ואנחנו נתנו להם בית חם. לאחר מכן התנדבתי לבשל בימי שישי בבית של בנג'י הבית לחיילים בודדים ולוחמים.

הזוית האישית

סבתא אילונה: אבי כל הזמן היה מספר לנו סיפורים והדגיש ש״בלי עבר אין עתיד״ שנים חשבתי שהמשפט הגאוני הוא שלו. שהוא המציא אותו. אבי ז״ל שהיה בפלמ״ח שמע את זה ממפקדו יגאל אלון. ואכן צריכים אנו להעביר מדור לדור את העבר כדי שלדור ההמשך יהיה עתיד מוצלח עם שורשים חזקים.