מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בבגדד שבעירק, בערב יום כיפור, בשנת 1946, כשנה אחרי סיום השואה, וחמש שנים אחרי שנולד אחי הבכור, יוסף. יוסף נולד בשנת 1941, שהרי היא שנת הפרהוד – הפרעות שפרצו בעירק נגד היהודים. אחי אלי נולד בשנת 1942 ואחי עובד נולד בשנת 1945. השמחה שהייתה עם לידתי הייתה גדולה משלושת הבריתות שליוו את לידתם של אחיי היות ומשפחתי ציפתה מאוד לבואי.

אחרי הפרעות התחילו להציק ליהודים עד אשר גרשו אותם.

העליה לארץ ישראל

עלינו לארץ בשנת 1951 היישר למעברת שער עלייה. שם רוססנו בd.d.t חומר להדברת מזיקים שהוא חומר מסוכן עד מאוד. אחי שאול  הקטן מבין האחים פינה את מקומו לטובת  אחותי שולה שנולדה במעברה אחרי כחצי שנה.

החיים בשיכון

אבי נגי עבד בסלילת כבישים עד לפתיחת  'סולתם' המפעל הביטחוני. אז עברנו ליוקנעם וגרנו בצריף. אחרי זמן מה עברנו לשיכון בגודל חדר וחצי.  ישנו  כל שני אחים במיטה 'ראש רגל' (ראש וזנב). למדתי  במשמרת שנייה כי לא היו מספיק חדרי כיתה.  לכן בבקרים היינו משחקים עד לשעת הלימודים. אהבתי מאוד לשחק כדורגל, תופסת, מחבואים ובלורות. בצהורים היינו הולכים ללמוד עייפים אך מרוצים עם אותם מורים.

"מבחן הסקר" והלימודים בחיפה רבתי

בסוף כיתה ח' התקיים 'מבחן סקר' שקבע לאן כל תלמיד ילך. האם יילך ללמוד או לעבוד. בחרתי ללמוד בבית ספר 'אליאנס'. מאוד רציתי  להמשיך ללמוד אך אבי התנגד. אולם אני לא ויתרתי והלכתי להירשם לבית הספר לבדי.  בית ספר  הראשון אליו פניתי, סירב לקבל אותי ללא הורי אך מנהל בית ספר  'אליאנס' התרשם מאוד מתעודתי ורשם אותי ללימודים אצלו. למדתי שם עד כיתה יב.  במהלך שנות הלימודים המורה לתנ"ך קרא לי ועודד אותי ללכת ללמוד תנ"ך [כי מאוד אהבתי] באוניברסיטה העיברית בירושלים.

לימודיי לתואר אקדמאי

אני זוכרת שלקחתי הלוואות רבות למימון לימודיי, שלימים ובמסגרת תמריצים לעבודה בעיריית פיתוח יהפכו למענקים לשמחתי. סיימתי את לימודי התואר הראשון ובביקור של  בית ספר לעובדי הוראה הגענו לסיור בבית ספר 'רוגוזין'.  במהלך הלימודים הכרתי את בחור נחמד מאוד בשם : דניאל אזולאי שלמד שם אגרונומיה-חקלאות. מיד התחבבנו אחד על השני והפכנו להיות חברים.  דניאל היה צריך לעבור ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות. ולימים החלטנו להיתחתן ולעבור לגור בכפר בילו.  סיום לימודיי נמהלו בשמחה נוספת היות ונולד בננו הבכור יריב, בשנת 1969.

המעבר לקרית גת

במסגרת הסיור בבית הספר רוגוזין שהיה מאד מוצלח, ביקשתי מהמנהל זיגי להתקבל לעבודה אצלו בבית הספר. אחרי שיעור לדוגמא שביצעתי, שכנראה היה מוצלח… התקבלתי להוראה בבית הספר. נסעתי כל בוקר מכפר בילו לקרית גת וזיגי, שהיה נוסע על תלת אופן, היה אוסף אותי ועוד מורים נוספים מן התחנה, לבית הספר שהיה מבודד מאד אז. במהלך השנה  זיגי  החל לשכנע אותי  לעבור לגור בקרית  גת אך לי היה קשה לעזוב את בילו . זיגי הבטיח לעזור לנו  ולהכניס  אותנו לרשימת  מקבלי התמריצים שהיתה עשויה להקל עלינו מאוד. וכך היה. התמריץ שקיבלנו הקל מאוד על מצבנו הכלכלי ואפשר לרכוש דירה בתנאים נוחים. עברנו לדירה החדשה בגליקסון. מאוד נהניתי ללמד את מקצוע התנ"ך בכיתות הגבוהות, לחנך ולהכינם לבגרות. בתאריך 8.7.1971 נולד בני דקל. ובשנת 1976 הריתי וילדתי את בני  השלישי יוגב [אבי] אך נזקקתי לשמירת הריון.  ההריון היה לא פשוט כלל…

התאונה של בני יוגב

בתאריך 10ליולי 1979 בדרכי ליום הורים (החזר ימי שביתה), בהריוני הרביעי חצה יוגב את הכביש. אליהו ניר שהיה אז יו"ר המועצה למניעת תאונות, פגע ביוגב והעיף אותו למדרכה בעודו מחוסר הכרה. יוגב טופל בי"ח ברזילי. משם עבר לבי"ח סורוקה כפגוע מוח אך הצליח להתגבר יפה. הוא שירת שירות קרבי מלא בצבא. בתאריך 21.11 נולד בני הרביעי, בן הזקונים לוטם.

ניהול בית ספר נביאים ואחר כך רוגוזין

הגעתי לבית ספר נביאים כמנהלת בשנת 1982 עד שנת 1989. ילדיי כולם גדלו בקריית גת ולמדו בב"הס רוגוזין. הנה לאחר 7 שנים במנהלת בית ספר נביאים  נתבקשתי ע"י ראש העיר זאב בוים ז"ל, לגשת למכרז על ניהול בית ספר רוגוזין. חזרתי הביתה בתחושה טובה. שהרי רוגוזין בעיניי בבחינת כור מחצבתי. מאוד נהנתי בעבודה, היו מורים טובים, משתפי פעולה  והורים המעריכים מאוד את בית הספר והצוות. ילדיי למדו בבי"ס והטיפול בהם עבר לידי איש הנהלה בישיבות פדגוגיות.

המעבר לפיקוח

במהלך עבודתי הציעו לי יותר מפעם לעבור למשרד ולהיות מפקחת בבתי הספר העל יסודיים. דחיתי זאת שוב ושוב עד שנת 1995 בה יצאתי לשבתון ונרשמתי ללימודי תואר שני באוניברסיטה העברית. עד לפתיחת שנת הלימודים נסעתי לארה"ב על מנת לשפר את האנגלית (כי בבית הספר אליאנס למדתי צרפתית). עם סיום הקורס נשארו לי מספר ימים לטיול והנאה.

לצערי בתאריך 4.11.95 חזרתי מטיול בסנטרל פארק ופתחתי כהרגלי את הטלוויזיה. לתדהמתי ראיתי את ראש הממשלה, יצחק רבין בתוך מסגרת שחורה. חשבתי שהאמריקאים התבלבלו והשתגעו.  ירדתי בריצה לטלפון הציבורי ושוחחתי עם בני דקל אשר סיפר לי שרבין נרצח. עליתי לחדרי בבכי. הבנתי שזהו. הטיול נגמר. פרט לביקור בבניין האו"ם שבו שמתי לב  שהורדו שם כל הדגלים לחצי התורן. עם חזרתי נקראתי למנהל המחוז ד"ר איציק תומר שהציע לי לגשת למכרז לפיקוח. לימודי  באוניברסיטה נמשכו עד לסיומם.

נהנתי מאוד לאורך כל שנות עבודתי במערכת החינוך. שמידי שבע או שמונה  שנים לקחתי על עצמי תפקיד אחר,חדש ומרענן אשר תרם לידע המקצועי שלי.  בשנת  2013,  בחודש ספטמבר יצאתי לגמלאות, חופשיה ומאושרת להינות מהנכדים והנכדות הנפלאים שלי.. ולעשות את כל מה שלא הספקתי לעשות במהלך עבודתי השואבת והעמוסה… ילדי הנפלאים גדלו למדו ונישאו במהלך השנים ולמדו להיות עצמאיים .

הנכדים שלי

ראשונה נולדה גלי בתו של יריב בני הבכור, ב-9.2.2000, נכחתי בלידתה בהתרגשות רבה נכדה שזיכתה אותי להיות סבתא. אביב בנו של דקל נולד ב-25 לאוגוסט 2002. שחר אחות לגלי, נולדה ב-26.1.2003. קרן  בתו של לוטם נולדה ב-14.3.2004. ליאור בנו של דקל נולד ב-16.3.2004. אופיר (אחיו הבכור של אורי) נולד בתאריך  5.4.2004 ערב ליל הסדר. יונתן בנו של של דקל נולד ב-19.5.2007. אלון בנו של לוטם נולד ב-23.01.2007. אורי בנו של יוגב נולד ב- 08.11.2007. יובל בתו של יריב נולדה ב- 18.2.10. רוני בתו של יוגב נולדה ב- 4.1.11 מעיין בתו של דקל נולדה ב-26.1.14

תם ולא נשלם.

הזוית האישית

זו החוויה השנייה שלי בתכנית הקשר הרב דורי. לפני כשנתיים כתבתי את סיפור חיי עם נכד אחר, שהוא במקרה אח של אורי. אין ספק כי כל נכד שואל שאלות אחרות. ומביא איתו לסיפור זוויות שונות ומגוונות. תודה רבה. היה לי לעונג. תם ולא נשלם.