מאגר סיפורי מורשת

המשפחה של סבא משה

סבא שלי נולד במצרים בעיר קהיר ברובע היהודים הליופוליס, בבית דיברו ערבית וצרפתית. לסבא שלי קראו משה על שם סבא שלו מצד אבא. שמות ההורים: יצחק ורשל ע"ה. יש לו אחות ואח קטנים ממנו, ר'וזה ואביבה אחיו עובד בתעשייה האווירית ואחותי יצאה לגמלאות.

ביתו של סבא

סבא שלי לא זוכר את ילדותו במצרים (הוא עלה לארץ בגיל שנתיים), אבל על ילדותו בישראל הוא רוצה לספר:

הוא גר בצריף שני חדרים עם מטבחון ושירותים, יחד איתו גרו אבא, אימא שני אחים וסבתא. מגרש המשחקים שבו שיחק סבא היה החצר של הבית.

היה גם תרנגול שהם גידלו, התרנגול היה גדול ונהג להציק לאחיו של סבא. בתקופה ההיא לאכול עוף היה נדיר אז כששחטו את התרנגול שהיה בביתם, היה קשה לאכול אותו, כי הם הרגישו שהוא חלק מהמשפחה וסבא זוכר שנתנו את זה לשכנים.

סבא שלי גר במעברה בבאר יעקב (היום זה נקרא גבעת חוטר). הקניות בדרך כלל נעשו במכולת השכונתית (לא היו סופרים). בבתים לא היו טלוויזיות, אז מידי פעם היו לוקחים את הילדים לבית קפה ששם יש טלוויזיה ואם היה מספיק כסף (בדרך כלל לא היה) היו מפנקים אותם בארטיק קרח.

חוזרים אחורה לילדותו של סבא משה

בגיל 10 סבא שלי התחפש לשטן עם זנב וקרניים בצבע שחור, תחפושת שאימא שלו תפרה לו, ובדרך לבית הספר השכן שלו הלך אחריו וכל הזמן משך לו בזנב וזה הרגיז את סבא מאוד מאוד.

סבא שלי היה אוסף בולים (אז זה היה תחביב) ובזמנו בבית ספר יסודי בכיתה ח היה נהוג מבחן סקר, (שהיום כבר בוטל)הוא הבטיח לחבר שלו שאם הוא יעבור את המבחן בהצלחה, הוא ייתן לו לבחור מהאלבום בולים שלו איזה בול שהוא רוצה, לצערו חברו אכן עבר את המבחן בהצלחה, והוא בחר את הבול הכי חשוב.

סבא שלי עולה ממצרים

סבא שלי היה בן שנתיים ולכן לא זוכר את סיפור העלייה, אבל מסיפורים שסיפרו בני המשפחה, הוא שמע שהמשפחה גורשה ממצרים בשנת 1957, מכוון שהתרחשה מלחמת סיני. סבא ומשפחתו עזבו את מצרים באונייה לקפריסין ומשם לארץ ישראל. שהגיעו לישראל העבירו אותם באופן זמני לקיבוץ ניר דוד בצפון ואחרי כשנה בערך הם השתקעו בבאר יעקב. שסבא שלי עלה לארץ הם דיברו צרפתית וערבית כי השפה העברית לא הייתה שגורה בפיהם.

זיכרונות סבא מהשירות הצבאי 

מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים בשנת 1974 התגייס סבא לצבא לחיל הקשר. הגיוס היה בתל השומר, חמישה חודשים עבר סבא קורס בקשר בה"ד שבע. בהמשך שובץ סבא לפיקוד צפון בנצרת שם שירת שלוש שנים ועוד שנת קבע אחת.

שסבא שלי שירת התקיימו מבצעים של חדירה ללבנון וביצוע משימה וחזרה התפקיד המוגדר שהיה לו היה לדאוג לאוגדונר (מפקד אוגדה) לקשר טלפוניאל חוטי.

פעם אחת התבקש סבא על ידי מפקד הגדוד לקחת את התק"ש (תא קשר ממונע) ולעבור שער (בדיעבד זה היה השער הכניסה ללבנון) ולחכות להוראות. סבא מספר: "בלילה התארגנו לשינה והלכנו לישון. בבוקר העירו אותנו, חולית חיילים לוחמים ישראלים בבהלה ושאלו אותנו מה אתם עושים פה? אתם עם נשק?  אני וחברי לגדוד בצבא  ענינו שאין לנו נשק כלשהו". (התברר בדיעבד שהם היו בשטח עוין ללא נשקים ויצאו בנס ללא פגע).

תחום עיסוק

סבי עבד כבוחן איכות במפעל בטחוני של תעשיה אווירית בעיקר העבודה היה בוחן תחת מיקרוסקופ מעגלים אלקטרונים ובוחן את איכות הרכיבים וההלחמות. סבא מספר: "עבדנו בפרויקט טילי ההגנה – חץ". סבא השתתף בהרבה ניסויים מוצלחים.

בתאריך 1.7.2021 יצא סבי לגמלאות אחרי 30 שנות עבודה.

הכרות ונישואים ובניית משפחה

את סבתי סבא הכיר דרך חברה משותפת שהציעה להפגש. אחרי הפגישה הראשונה ידעו שהם הולכים להתחתן ואכן בתאריך 26.3.80 נערכה החתונה באולמי ארמון בתל אביב. הבת הבכורה שלהם נולדה בתאריך 29.12.198 זו אימא שלי. לאחר שלוש שנים, נולד הבן צחי בשעה טובה בתאריך 5.12.1983. תשע שנים לאחר מכן נולדה הבת השלישית גל, בתאריך 31.7.1991.

אימא שלי התחתנה עם עמית (אבא שלי) ונולדו להם שלוש בנות: עופרי אחותי הגדולה, אני ואורי אחותי הקטנה. צחי התחתן עם עינת ונולדו להם בת ובן רומי ולני. גל התחתנה עם גל ונולדו להם שתי בנות: ליהי ומיה. אנחנו בדרך כלל חוגגים את ימי ההולדת, חגים וערבי שבת.

אני עם סבא שלי

תחביבים

סבי אוהב להרכיב משחקים מורכבים (לגו), אבל עיקר התחביב של סבא היא עבודות נגרות אלו תמונות של כמה מעבודות הנגרות שלו.

לתחביב הנגרות, סבא שלי קונה כלים: מסור שולחן, מסור אנכי, מסור דיסק. הוא בנה שולחן עבודה בעצמו וקנה עוד מספר כלים שעוזרים לו לעצב את העץ. עיקר התחביב הוא ליצור דברים מעץ ממוחזר (משטחי עץ).

תקופת הקורונה

תקופת הקורונה הייתה תקופה קשה לאין ארוך, כי התנתקנו מבחינה חברתית מכל המשפחה האוהבת. לסבי זכור מקרה חג פסח שחגגו לבד ובשיר חג גדיא יצאו כולם מהבתים וכל אחד בשטח שלו וכולם שרו ביחד היינו ביחד ולחוד (מכוון שברחוב שלי גרים הרבה מהמשפחה שלי והיינו נפגשים כל יום היה קשה לא להפגש ולא להתראות, אך בפסח כולם יצאו לרחוב ושרנו ביחד, אבל לחוד) התקופה הייתה קשה, אבל ברוך השם היא מאחורינו.

מסר לדור הצעיר:

הדור צעיר קיבל את המדינה כמובנת מאליו, הכל היה שם, לא היה צריך לטרוח ולעבוד בבניתה. הדור הצעיר צריך לשמור על הקיים וליצור אחדות בעם, כל אחד בארבע אמותיו. אם כל אחד יעשה את חלקו באיחוד כולנו נהיה אחד שלם.

הזוית האישית

סבא משה: קודם כל אהבתי להיות חלק מהכנת העבודה וכך חשפתי את הנכדה שלי לעברי בתור ילד נער חייל אבא וסבא. אני מאחל לנכדה שלי את כל טוב העולם ומאחל לה הצלחה בכל אשר תפנה תעלה ותצליח מקווה שעתיד יצפון בחוו רק דברים טובים ושאולי סוף סוף הנינים שלי יחיו בעולם ללא מלחמות, ריבים, סכסוכים והשלום ישכון לעד בארץ ישראל ארץ האבות.

יהלי: היה לי ממש כיף ללמוד על סבא שלי ועל חייו ועל סיפורים שלא הכרתי קודם הוא סיפר לי את כל חייו מ-א" עד ת" והיה ממש כיף ומעניין ללמוד עליו. אני מאחלת לסבא שלי רק בריאות ואושר והצלחה בכל מעשה ידו. שישאר מצחיק כמו שהוא נחמד חכם מתחשב עוזר ותומך.