מאגר סיפורי מורשת

שמי אנוש. אבא שלי, אבישי נולד בתל אביב וגדל בשכונת בורוכוב שלימים הפכה לגבעתיים. אבישי הוא סבא-רבא של אריאל. הסיפור בהמשך הוא עליו.

הסיפור על אבישי – סבא רבא של אריאל 

סיפורנו מתחיל בפתק שכתב אבישי להוריו "אל תחפשוני כי לא תמצאוני"

הפתק (בצד השני) שאבישי השאיר להוריו

זהו אבישי בנערותו

אימא שלי חנה נולדה בבוקרסט ברומניה.

במהלך מלחמת העולם השנייה היא הייתה בתנועת נוער ציונית ובסיומה העפילה לארץ באנייה. האונייה נתפסה בים על ידי הבריטים, שניסו למנוע מיהודים להגיע לארץ ישראל. לכן, היא נשלחה למחנה בקפריסין והגיע לארץ רק אחרי שהבריטים עזבו את הארץ.

סבתא חנה

הורי נפגשו בקיבוץ משגב-עם אחרי מלחמת העצמאות. שם התחתנו ושם נולדתי. הייתי הילד השלישי שנולד בקיבוץ.

אני בקיבוץ משגב עם

"אל תחפשוני כי לא תמצאוני"

באחד מימי החופש הגדול קמו ההורים של אבא שלי, אבישי ומצאו פתק ובו כתוב: "אל תחפשוני כי לא תמצאוני". אבישי היה בן שתיים עשרה ועמד לעלות לכיתה ז'. ההורים המבוהלים חיפשו אותו בבית, חיפשו בחצר והילד איננו! הם פנו לעזרת השכנים הקרובים ובהמשך גייסו את כל השכונה למבצע חיפושים אחרי הילד הנעלם.

באותו זמן אבישי היה על אוטובוס בדרכו לצפון הארץ, כדי להילחם בצרפתים שאיימו לפלוש לארץ ישראל.

התקופה שבה האירוע מתרחש היא מלחמת העולם השנייה. גרמניה ניצחה את צרפת ושלטה בה, וצרפת ששלטה בלבנון שיתפה פעולה עם גרמניה. מול צרפת פעלה בריטניה ששלטה בארץ ישראל. היהודים שחיו בארץ ישראל פחדו שהצרפתים יפלשו מלבנון לישראל. אבישי שמע את המבוגרים מדברים על הפלישה והחליט יחד עם חברו נחום, להקים מחתרת שתפעל בגליל נגד הצרפתים.

לכן, מוקדם באותו בוקר, אבישי קם לפני ההורים, השאיר את מכתב הפרידה שלו ונסע באוטובוס לתחנה המרכזית בתל אביב. משם הוא נסע לתחנה המרכזית בחיפה. שם, למזלם הטוב או הרע אבישי וחברו פגשו שכנה שגרה מול הבית של אבישי.

השכנה, שלא ידעה על המהומה שמתחוללת בשכונה, הופתעה מאוד לראות שני ילדים שנמצאים לבדם כל כך רחוק מהבית. היא שאלה אותם מה הם עושים בחיפה והבינה שהם מתכננים להמשיך ולנסוע לתחנה המרכזית בטבריה. היא מיהרה לטלפן לאבא של אבישי, שמעון שהיה ראש ועד השכונה ולכן היה לו טלפון בבית. היא סיפרה לו שהיא ראתה את הילדים ושהם מתכננים לנסוע לתחנה המרכזית בטבריה.

שמעון טלפן למנהל התחנה המרכזית בטבריה, סיפר לו מה קרה, ביקש ממנו שימצא את הבנים שיגיעו באוטובוס מחיפה ויעכב אותם לפני שהם נוסעים למקום אחר. לאחר מכן הוא טלפן לחבר שגר בקיבוץ דגניה ליד הכנרת שילך לאסוף את הבנים מהתחנה המרכזית. וכך היה.

אני לא יודע אם אבא, אבישי נענש. מה שידוע לי זה שהוא זכה להיות שבועיים בקיבוץ דגניה, בנופש חלומי ולמד לשחות בבריכה של הקיבוץ.

אחרי שבועיים ההורים החזירו את שני הגיבורים הביתה.

הזוית האישית

סבא אנוש: מעבר לחיוך שהסיפור מעלה ולתמימות שבו הוא מציג תקופה שבה גם ילדים הרגישו שיש להם תפקיד בהגנה על המדינה

נכדה אריאל: למדתי הרבה דברים חדשים על המשפחה