מאגר סיפורי מורשת

שמי אדי מור, נולדתי בשנת 1936 בעיד בגדד שבעיראק, אני מביא את סיפורה של משפחתי, שעברה תלאות רבות עד לעלייתנו לישראל, לאחר קום המדינה. למרות הסביבה העויינת והסבל הרב שעברה המשפחה, תמיד ידעה אחווה, ליכוד ויד מכוונת של הורים אוהבים. סיפורה של משפחתי הוא גם סיפורה של יהדות עיראק, סיפור של ציונות ואהבת ישראל, פרק הרואי בתולדות מדינת ישראל.

פוגרומים ומעברים

שלוש פעמים החלו הוריי את מסע חייהם ממש מאפס. בפעם הראשונה בהיותם ילדים, בעיר הפרסית "אורמייה" שעל גבול תורכייה. עיר שבנו האשורים לפני כ- 2500 שנה. "אורמייה" שפירושה "עיר המיים" וכונתה גם בשם "עריסת המיים", שוכנת במחוז אז'ירבייג'אן הפרסי,  יושבת על רמה בגובה 1440 מטרים מעל פני הים. לידה "אגם אורמייה" שהשתרע אז על שטח של 5000 קמ"ר. העיר מוקפת בנהרות, ביובלים ומסביבם מתנשאים הרים בגובה 3500 מטרים מעל פני הים. אמי הייתה אז בת חמש שנים ואבא היה בן חמש עשרה שנים.

העותומנים באותה עת שלטו על המרחב וכשהחלה מלחמת העולם הראשונה התחילו בטבח הארמנים ובתוך כך טבחו גם בבני הקהילה היהודית שחייתה שם מאז גלות בבל. בני הקהילה היהודית דיברו ארמית בלהג אשורי. תושבי העיר, פרסים שיעים וסונים, אשורים, בהאאים, כורדים, יהודים ואזרים דיברו כולם תורכית. הקהילה היהודית התנפצה עקב רצח, ביזה ואונס שביצעו התורכים העותומנים. שאריתה התפזרה לכל רחבי העולם. הוריי הצעירים עשו את דרכם עם הוריהם לעיראק בגדד. תלאות הדרך ההררית, שהתנהלה רגלית, על חמורים ופרדות הייתה גדושה בסכנות קשות. שודדי דרכים, בזזו, אנסו ואפילו חטפו בנות יהודיות. בתוך כך נחטפה גם אחותה הצעירה של אימא. בסוף מסעם המפרך הגיעו המשפחות בחוסר כל לבגדד. שם שוכנו בחאן חרב ליד בית העלמין הישן של העיר. מאותה עת, בשלהי 1915 התחילו את חייהם כמשרתים בבתי יהודים אמידים. הם עבדו קשות כדי לבסס את חייהם ואת מעמדם במדינה החדשה. רובם עשו חיל.

אבי ואני בילדותי

בפעם השנייה שהוריי איבדו את הכל, פרט לחייהם, היו מאורעות ה"פרהוד" שהתרחשו בשנת 1941, בימי חג השבועות. הרקע לאירועים אלה הייתה ההפיכה של רשיד עלי אל-גיילאני בחודש אפריל 1941, כאשר הצבא העיראקי הצליח לגרש את הבריטים ואת משפחת המלוכה מבגדד והעמיד את אל-גיילאני בראש הממשלה. הלה עמד בראש אופוזיצייה של  לאומנים קנאים שהתנגדו להסכם שנחתם בין המשטר המלוכני בעיראק לבין האימפרייה הבריטית. הובילו את ההפיכה ארבעה גנראלים מהצבא העיראקי. המהפכנים הסתייעו גם בחג' אמין אל-חוסייני וכנופייתו שגורשו מהארץ, על-ידי הבריטים לאחר המרד הערבי הגדול שהתחולל בארץ בשנים 1936-1939. בנוסף לכך הסתייעו במשטר הנאצי בניצוחו של פריץ גרובה, שגריר גרמניה בעיראק שהגיש סיוע מסיבי למהפכנים. זמן מה לפני הפוגרום סימנו חוגים עויינים אלה, בצבע אדום את בתי היהודים, את חנויותיהם ואת בתי המסחר שלהם.

תמונות בני משפחתי מופיעות בספרי "אלף לילה ויום"

עומדים מימין: לטה, אבא, מרדכי, דודה אסתר ורוזי הקטנה

יושבים מימין: משה אימא ורבקה התינוקת

בשני ימי החג, הראשון והשני ביוני 1941, ביצעו פוגרום נוראי שהתמקד בעיקר ביהודי בגדד, אך לא פסח גם על שאר ריכוזי היהודים בעיראק, בבצרה ובשאר מקומות בעיראק בהם התגוררו יהודים. ביומיים אלה נרצחו 179 יהודים, נשים, זקנים וטף, אנסו ורצחו נשים הרות ופצעו כ-2000 אנשים מבני הקהילה. בתוך כך בזזו ושרפו רבעים שלמים של יהודי בגדד שמנו כשליש מהאוכלוסייה המקומית באותה עת. הייתי בן חמש שנים והייתי עד למאורעות המזוויעים של הפרהוד כאשר שחטו לנגד עיניי יהודים תמימים כאילו היו עופות כפרות ביום הכיפורים. בשני ביוני 1941 הצליח הצבא הבריטי לכבוש מחדש את בגדד ולהפיל את ממשתלו של אל-גיילאני. הלה ברח מבגדד יחד עם אל-חוסייני לפרס ומשם לגרמניה הנאצית.

עומדים מאחור: משה, מרדכי, לטה

מלפנים: רחל, אדמונד ורימון

"אלף לילה ויום"

את אירועי ה"פרהוד" ביומיים אלה, את התחנות שעברה המשפחה ואת חיי הקהילה בעיראק, שם אני מגולל בספרי "אלף לילה ויום" שפורסם בארץ בשנת 2016. הספר תורגם לשפה הערבית, הודפס והופץ בעיראק על-ידי מו"ל מקומי בשנת 2020. הבית שלנו על כל תכולתו נבזז ונחרב. לצערינו גם כל תכולת הסחורה (בדים) של החנות ושל המחסן הסיטונאי של אבא שהביאה אז הבייתה בחושבו שהביזה תתרחש דווקא בשוק. לאחר עבודה קשה ורבת שנים בה ההורים והמשפחה התבססו בעיראק, הוריי התחילו שוב את מסע חייהם מהתחלה.

מן הראוי לציין כי חיינו ניצלו בזכות שכן מוסלמי שהציע להגן עלינו מפני הפורעים ולהעביר את כל המשפחה לביתו. במחקר על אירועי הפרהוד, שאני עוסק בו ריאיינתי מספר לא מבוטל של עולים מעיראק שניצלו בזכות מוסלמים, שכנים, חברים או מכרים שאלמלא הגנתם, מספר הנרצחים היהודים במאורעות הפרהוד היה גדל פי כמה. הממשלה העיראקית מינתה וועדת חקירה לבדיקת אירועי ה"פרהוד". הוועדה מצאה כי ארבעת הגנרלים העיראקים שחוללו את המהפכה של אל-גיילאני, אשמים, הם נשפטו והוצאו להורג בתלייה. זה קרה שנים אחדות לפני משפטי נירנברג בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה.

העלייה לישראל – 1950

בפעם השלישית שהוריי והמשפחה התחילו הכל מחדש היה באפריל 1950, שנת עלייתינו לארץ. הפעם מתוך בחירה, מהלך הסתגלותינו בארץ עבר כמה טלטלות קשות. זה התחיל בשער העלייה, ממנו עברנו לבית עולים בבית-ליד, משם עלינו לקרקע לבית-עזרא ליד ניצנים, שם ייסדנו מושב עולים חדש, ושוב עברנו לגור באוהלים במעברה באור-יהודה של היום שנקראה אז בשם סקייה ב'. את סיפור חיינו בארץ אני מעלה בספר זכרונותיי החדש העומד להופיע בקרוב.

כריכת הספר "אלף לילה ויום"

כריכת הספר בשפה הערבית 

 הסופר עמוס עוז ז"ל כתב במכתבו על הספר

ראיון  עם אדי מור, מחבר הספר במרכז מורשת יהדות באור-יהודה

עורכת ומגישה נירה לב

הזוית האישית

אדי מור: אני רואה חשיבות רבה בתיעוד הסיפור במאגר סיפורי מורשת, של תכנית הקשר הרב דורי במוזיאון אנו – מוזיאון העם היהודי. סיפורה של משפחתי הוא סיפורה של קהילת יהודי עיראק, פרק חשוב בהסטוריה של העם היהודי, סיפור ממנו יוכלו ללמוד תלמידי בתי הספר על תקופה זו, סיפור שישאר למשמרת זיכרון לנכדי ולדורות הבאים.

קישורים נוספים

• הופעה בסדרת "אויבים" שהועלתה בכאן11, הפרק שהוקדש לחג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ערביי ישראל.  
• אלף לילה ויום פרהוד וציונות בבגדד – צומת ספרים.
• אלף לילה ויום פרהוד וציונות בבגדד – סימניה.
• אלף לילה ויום – הספריה הלאומית.