מאגר סיפורי מורשת

במשימת גלגולו של חפץ בחרתי לשתף בגלגול סיפור חייו של סרן אלכסנדר מלצר ענבר ז״ל, אחיו של סבי דן ענבר ז״ל, אביה של אמי מיכל. הסיפור עליו סופר לי רבות ע״י סבא, סבתא וכל המשפחה ומה שבטוח שאני אעביר אותו הלאה. למשימה זו ראיינתי את סבתי נורית.

"אלי, כך כולם כינו אותו, שירת כנווט בחיל האויר בטייסת 110, טייסת אבירי הצפון שבבסיס רמת דוד. אלי יצא למשימות רבות, גלויות ונסתרות במהלך שירותו הצבאי. בתאריך 7/6/1967, היום השלישי למלחמת ששת הימים, במהלך גיחתו המבצעית השביעית לכיוון בסיס H3 בעיראק, הופל מטוסו מעל שמי ערב הסעודית. אלי נראה נוטש את מטוסו. סבא שלי הוביל את ענייני החזרת אחיו, בתקוה שישוב חי אך לצער כולם, לאחר כחודשיים, הוחזרה גופתו לקבורה בארץ.

היום בו נהרג היה כ"ח באייר, יום שחרור ירושלים. בזמן שבארץ כולם התרגשו, שמחו ורקדו, במשפחתי הרכינו ראש ויום זה הפך ליום זיכרון, יום אבל כואב וצורב. לאחר דין ודברים ממושך, עקבי ולא פשוט של משפחתי עם קברניטי חיל האויר, שהסתיים רק לפני כ-10 שנים, הועברו אלינו חפצים אישיים של אלי וביניהם פנקס השבי שלו.

אלי הצטיין בכל מעשה ידיו, החל מביה"ס ועד שירותו הצבאי כנווט מס' 1 ברמת דוד ובכלל בחיל האויר. גם לגיחתו האחרונה נשלח לא כי היה זה תורו אלא מהסיבה שחיפשו נווט מקצועי ומנוסה. אלי השאיר אלמנה ותינוקת בת כשנה, הורים ושני אחים.

לגדול במשפחה שכולה זה אומר שלא צריך את יום הזיכרון בכדי לזכור. לגדול במשפחה שכולה זה אומר לזוכרו ולהזכירו בכל אירוע משפחתי אם לא בקול אז ברחשי הלב לחשוב מה היה קורה אילו היה חי והיינו זוכים להכירו ובזכותו המשפחה הייתה מורחבת יותר. אלי מוזכר גם בשמות בנים במשפחתנו – איל ואלעד. לגדול במשפחה שכולה זה בסה"כ להנות מהחיים אך תמיד אבל תמיד עם התחושה שמשהו חסר…

לצערי סבא נפטר לפני כ-7 שנים. יום פטירתו היה כ"ח באייר, יום ירושלים, בדיוק 48 שנים לאחר היום בו נהרג אחיו והשעות אף היו אותן שעות צהרים ארורות. התחושה הייתה שחיכה לאותם רגעים. הבטחנו לסבא שלא נשכח את אלי ונמשיך באותה המסורת – ערב יום הזכרון ברמת דוד וביום הזכרון בבית העלמין בחיפה."

הזוית האישית

הנכדה רוני: חוויתי מתכנית הקשר הרב דורי היא חוויה מרגשת. תמיד אני אוהבת לשמוע מסבתא שלי סיפורים על ילדותה ועל ההיסטוריה של משפחתנו. במהלך השיחה בנינו סבתא מראה לי תמונות שלה ושל משפחתו של סבי ז"ל ומשתפת אותי באירועים שקרו והשאירו חותם על משפחתנו.

סבתא נורית: כשרוני פנתה אליי עם המשימה גלגולו של חפץ נעניתי בשמחה לשתף פעולה, לעלות זכרונות טובים ולצערי גם פחות טובים ולשתף את כל המשפחה בחוויות שעברו עליי במשך השנים ממרום גילי. אני בטוחה שרוני וכל הנכדים והנכדות שלי ימשיכו ויעבירו את הסיפורים לדור ההמשך."