מאגר סיפורי מורשת

שמי הדר מזור, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את דודתי, אליס צרפתי. אליס נולדה בתאריך 16.8.1961 בקזבלנקה שבמרוקו.

מכלל בני המשפחה, דודתי הכי מתחברת לאבא שלה, זהו סבא שלי, מפני שסבי ודודתי גרים באותה עיר, ירושלים. היא הולכת אליו הרבה פעמים בשבוע ונפגשת עם סבי הרבה.

פעם ילדו תינוקות בבית, וזה מה שעשתה דודתי: הביאו מיילדת הביתה, התינוקת נולדה מוקדם מהצפוי, בחודש שביעי.

אביה הוא דוד אלקובי, יליד מרוקו, ואמה פורטונה שוקרון, אשר נולדה על גבול מרוקו- ספרד.

כשדודה אליס הייתה ילדה, הייתה עלייה ונהירה גדולה לארץ ישראל ממרוקו. היה קשה להשיג כרטיס לאונייה והם נאלצו להידחף בתוך אונייה צפופה וחנוקה עם תינוקת קטנה שהיא דודתי, עד שהגיעו לארץ המובטחת. בהתחלה רצו לקחת אותם לדימונה, אך הם התעקשו לגור בירושלים.

הילדות

דודתי גדלה בירושלים בשכונת ״עיר גנים״, היא הייתה הגדולה מבין ארבעה אחים. היא למדה בבית הספר היסודי בשכונה. לא היו אז מחשבים/פלאפונים, הם היו משחקי רחוב כמו: קלאס, גומי, חמש אבנים, חבל וכד׳, וגם משחקי קופסא. דודתי הייתה משחקת עם כל השכנים בחצר ליד הבניין. היא זוכרת שהייתה לה חברה מהתיכון, הן היו חברות מאוד טובות, היא הייתה יפהפיה, דודתי הייתה קשורה אליה מאוד והן היו נאמנות אחת לשניה. סבא וסבתא שלה גרו במרחק 15 דקות הליכה מביתה, כך שהייתה יכולה לבקר אותם בהליכה ברגל.

הייתה לדודה אליס מורה לתנ״ך והיא אהבה אותה מאוד, היא לימדה אותה משפט שדודתי ממש האמינה בו והוא: ״הקדוש ברוך הוא אחד יחיד ומיוחד״ היא מאוד התחברה למשפט ואל המורה. בכיתה י׳ דודתי יצאה עם כל השכבה שלה לגדנ״ע בבסיס חצרים, היה לה מאוד מעניין, זה היה הכנה לצבא ונתן להם טעימה קטנה מהצבא. בתיכון היא גם למדה בישול ואפיה והיה לה ממש מהנה שם.

עיסוק

דודתי לא שירתה בצבא אך למדה מזכירות, שם היה צורך בידע במחשבים, הבנת הנקרא, כישורי פקידות וכו׳. היא למדה זאת מגיל 18 ועד היום. דודתי בחרה בעבודתה מפני שהעבודה הזו הכי התאימה לה: להקליד, להדפיס, להיות מזכירה, היא אהבה את זה מאוד.

היא קיבלה תעודה של עובד מצטיין בשנת 1999, זה היה מאוד מרגש בשבילה. המענק שהיא קיבלה הוא צ׳ק על סך 1000 ש"ח. כמו כן, הטקס היה מאוד מכובד והיא הרגישה שהעריכו אותה.

נישואים ובניית משפחה

שמו של בן זוגה הוא ניסים צרפתי. את בן זוגה דודתי הכירה בין חברים שלהם והיו ידידים בהתחלה, הם החליטו להיות בני זוג. נולדו להם שלושה ילדים זכרים, שניים נשואים ואחד רווק. יש להם שלוש נכדות: שתי נכדות מהבן הגדול ונכדה אחת מהבן האמצעי.

המשפחה שלי חוגגת ונפגשת יחד בארוחת שישי ושבת, חגים, חתונות, ימי הולדת, בר/בת מצווה, שבת חתן, חינה וכד׳.

היה ארוע אחד מיוחד עם המשפחה: זה היה יום הולדת אחרון לסבתא שלי ז״ל, שהיא גם אימא של דודתי, חגגו לה יום הולדת 79. חגגנו את האירוע במלון והיה מהנה מאוד. חגיגת יום ההולדת הזאת הייתה מאוד כיפית ומרגשת במיוחד.

כיום

דודה אליס עדיין לא יצאה לפנסיה, אבל שתצא היא רוצה לטוס ולהפליג לחו״ל. תחביביה הם: בישול ואפיה, לצפות בסדרות וסרטים, לעשות קניות בקניון ושוק, לטייל ברחבי הארץ והעולם, לשחות בבריכה ועוד.

סדר היום שלה הוא לקום בבוקר, היא מתארגנת והולכת לעבודה, שותה קפה, חוזרת הביתה, אוכלת ומנקה, מתקלחת, הולכת לישון. היא הגשימה חלום והוא שיהיה לה נכדים, זה התגשם לשמחתנו.

בתקופת הקורונה היה לה דווקא ממש כיף, היא לא עבדה בתקופה זו, הייתה בבית, ראתה סדרות, בעיקר נחה בתקופה זו.

מסר לדור הצעיר

המסר שדודתי הייתה מעבירה לדור הצעיר זה: להשקיע בעצמכם ולדאוג להורים ולמבוגרים, לכבד אותם, לתת להם תשומת לב ולתת המון אהבה. לא להשליכם לעת זקנה.

הזוית האישית

הדר האחיינית המתעדת: לי ולדודתי היה מאוד מהנה לעשות את התיעוד. היא התרגשה מאוד מהשאלות ששאלתי אותה, זה הזכיר לה את העבר.