מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא ישראל מרקו, נולדתי בשנת 1954 בבית החולים נהריה. הוריי דניאל (ז"ל) ופרידה, ילידי רומניה, עלו ארצה בשנת 1948. אני הבן האמצעי מתוך שלושה בנים.

התחנכתי ביסודי בבית ספק ביאליק בעכו ותיכון שנתיים בבית ספר דרסקי ושנתיים נוספות המשכתי להנדסאים בעמל נהריה. התגייסתי לצבא בשנת 1972, התגייסתי לחיל השריון, שם ביצעתי קורס על מכשיר אלחוט מורס (מק.) בבה"ד 7.

לאחר הקורס, שובצתי לחטיבה 14 בפיקודו של אל"ם אמנון רשף, החטיבה התפרשה לאורך קו תעלת סואץ. תפקדתי כאלחוטן, הייתי מתלווה למפקד החטיבה לסיורים לאורך התעלה ובשאר הזמן היינו יושבים בבונקר ומאזינים לקשר.

באותו סוף שבוע של מלחמת יום כיפור, נתפסה חולייה של שני אנשי מודיעין מצריים. אירוע זה בנוסף לעוד ידיעות שהגיעו מהפיקוד, העלו את הכוננות והדריכות. בתאריך 6 באוקטובר 1973, יום שבת, היינו בכוננות ספיגה, ישבתי בבונקר במפח"ט עם החבר'ה, שיחקנו שש-בש. פתאום שמענו רעש חזק מאוד של מטוסים, יצאנו לפתח הבונקר וראינו שני מטוסים מפציצים את האזור. שמענו פיצוץ אדיר של הדלקיה. הבנו מהר מאוד כי החלה מלחמה.

מהר מאוד התעשתנו, רצנו במהירות, הבאנו את הנשקים ואת הציוד ועלינו על הנגמ"שים, עלינו אל אזור המעוזים בתעלה. בנגמ"ש האזנתי לתדרים של שאר היחידות והעברתי למח"ט שנתן פקודות.

עליתי עם צוות הנגמ"ש אל אזור מעוז "לקקן" על דרך ציר עכביש בתעלה, ובדרך הנגמ"ש שלנו נפגע מאר-פי-גיי. במזל יצאתי בנס, והפגיעות שלי היו מרסיסים, הצליחו לפנות אותי ועוד שני לוחמים ולצערי, הנהג ועוד לוחם נהרגו במקום. פונינו לתאג"ד, לשם הגיעו החיילים הפצועים וההרוגים. משם הטיסו אותנו לבתי החולים השונים.

בסוף המלחמה, ליקטו את כל החיילים שנותרו מהגדודים והחטיבה הסתדרה בשנית והתמקמה בג'בל אום מחצ'ה, שם שירתי חצי שנה נוספת.

התקופה לאחר המלחמה הייתה קשה, התחלנו להעריך את גודל הנזק, מרבית מלוחמי החטיבה נהרגו, ביניהם חברים  ששירתו יחד איתי.

הזוית האישית

שובל הסטודנטית המתעדת: בכל יום זיכרון אבא שלי עולה אל בית הקברות, אומנם שמעתי את הסיפור בעבר, אך עכשיו כאשר שמעתי אותו שנית, התחושה הייתה שונה. הצלחתי לשאול יותר שאלות מבעבר, וכמובן אחרי שבגרתי, יכולתי להבין ולהכיל יותר את מה שאבא שלי עבר וראה. שמחתי שבחרתי להתמקד שנית בסיפור הזה ולתת לאבא שלי את המקום לשתף.