מאגר סיפורי מורשת

שמי אנה חוש נולדתי בברית המועצות (רוסיה) בשנת 1953 בעיר קישינב. אני בת שישים ותשע כיום וגרה בעפולה.

אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי, מנור.

עליתי לארץ בשנת 1973 בגיל עשרים. עליתי ארצה עם בעלי ובני רפי שהיה בן תשעה חודשים ועם ההורים של בעלי. ההורים שלי, אחותי ואחי עלו ארצה לאחר ארבע שנים. אני ומשפחתי התמקמנו בנצרת עילית, כיום נוף הגליל. גרנו שם עד לפני שלוש שנים כשבעלי רומן נפטר. שני ילדיי הנוספים נולדו בארץ, אילן וסיגלית. יש לי שבעה נכדים מהם, כולם בנים, מנורי השישי במספר הנכדים.

במשך כל חיי עבדתי באבטחת איכות בתע"ש -התעשיה הצבאית לישראל בע"מ במפעל לייצור מוצרים לצבא. בתפקיד שעשיתי הייתי דוגמת מוצרים מהייצור, לוודא שאין פגמים במוצרים. אהבתי מאוד את העבודה שם. היו לי שם חברים טובים.

חוויה מיוחדת שלי היא שהייתי אלופת הארץ ב" פינג פונג" – טניס שולחן בגיל עשרים ושש. שיחקתי מגיל שש עשרה בפינג" פונג" והמשכתי לשחק גם כשעליתי ארצה. התאמנתי שלוש פעמים בשבוע ומאוד אהבתי את האימונים, ובעיקר את התחרויות. בגיל שלושים ושמונה הפסקתי לשחק כשילדתי את בתי. חוויה מיוחדת שזכורה לי היא שנסענו במסגרת העבודה לייצג בתחרות ארצית בירושלים. ייצגנו את נצרת עילית בתחרות וזכינו מקום ראשון אני ובן זוגי למשחק. אני זוכרת שהאנשים שם לא ידעו מהי העיר הזאת נצרת עילית, וככה שמנו אותה על המפה.

כיום כל הנכדים שלי עוסקים בספורט. מנורי משחק כדורגל במכבי חיפה, ומתאמן גם שלוש פעמים בשבוע, והטיפ שאני רוצה לתת לכל נכדיי למנור ולכול הילדים שעוסקים בספורט הוא: מי שמתמיד מצליח!

הזווית האישית

אנה: היה לי נהדר וזו היתה חוויה מקסימה להיות עם נכדי מנור. לבלות איתו ולספר לו את סיפורי.

מנור נכדי: היה לי כייף. אני שמח שגם לבית הספר יש אפשרות להפגיש ביני לבין סבתי.