מאגר סיפורי מורשת

שמי אלונה, אני בת 54, נולדתי ברוסיה. לאימא שלי קראו אנה ז"ל, לאבא שלי קראו אלכס ז"ל. אבא שלי נפטר כשהייתי בת עשר ואימא שלי גידלה אותי ואת אחי הגדול לבד. אימא שלי עבדה בתחנה סניטרית ואפידמיולוגית. סבתא אנה הייתה מאוד מחוברת לבת שלי (מרים). כשאבא היה בחיים, היינו מטיילים הרבה ברוסיה, אהבנו מאוד לנסוע לסוצ'י. זו עיר מאוד חמה ברוסיה, ממה שזכור לי, הים בסוצ'י חם ונעים. אני זוכרת איך נסענו ללטביה, היינו שם במוזיאון של אבן ענבר. האבן מאוד הרשימה אותי. מאוד נהניתי  בסנקט פטרבורג, יש שם ארמונות פאר, היא נחשבת לאחת הערים היפות באירופה.

העלייה לישראל

בגיל 30 עליתי לארץ ישראל. עלינו לפה עם בעלי והבת שלי. העלייה הייתה מאוד קשה. כשירדנו מהמטוס, היה מאוד חם בישראל (לא מה שאנחנו רגילים אליו ברוסיה). לקחו אותנו ישר למרכז קליטה שנמצא במבשרת ציון. בלילה הראשון לא יכולתי להירדם, מכיון שהבית היה על הקרקע ולא איך שאנחנו רגילים ברוסיה, בנינים של עשרים קומות. בלילה הראשון הרגשנו ממש כמו בהישרדות, לא היו לנו לא שמיכות ולא כריות, היה לנו מאוד מצחיק. יום למחרת שאלנו את המדריך שלנו איפה ניתן לקנות את כל הציוד הנדרש למגורים. אמרו לנו שאת כל זה ניתן לקנות בקניון. המילה קניון ברוסית זה ואדי, כמו במדבר. לא הבנו איפה לחפש את הואדי הזה. רק אחרי שהבנו מה זה קניון, התחלנו לצחוק והלכנו לקנות את הציוד.

ילדותי

גדלתי במשפחה מאוד גדולה עם דודים דודות וכו'. כל חג היינו 20 – 30 איש. בן דוד שלי לימד אותי לרכב על אופניים, בת דודה שלי לימדה אותי לשחות. אנחנו מאוד אהבנו לישון עם אוהלים ביער. היינו עושים תחרות זמר, הצגות ביתיות וריקודים. בערב תמיד קראנו ספרים עם המשפחה כי לא היה אינטרנט. הייתי בנבחרת כדורסל, הייתי קפטנית של הקבוצה. כל החברות שלי היו מהקבוצה. חברות מיוחדת הייתה לי עם אנדריי. זה ילד שגדלתי איתו ביחד. היינו ביחד מתקופת המעון, סיימתי איתו ביחד בית ספר. היינו חברים מאוד טובים, אפילו אחרי שגדלנו וכל מאיתנו הקים משפחה, עדיין שמרנו על קשר. אפילו אימא שלך גדלה עם הבן של אנדריי והם גם נולדו באותה שנה. מה מיוחד בו? שהוא חבר טוב ולא מפקיר אף פעם.

בית הספר

ברוסיה אין דבר כזה חטיבות ותיכון. יש בית ספר אחד שלומדים בו מכיתה א' עד כיתה י"א. למורה האוהבה עליי קראו אנה איבנוב, היא הייתה מורה מקצועית לאלגברה. היא הייתה אישה מאוד טובה ומורה מוצלחת שידעה ללמד. חוויה הזכורה לי מתקופת בית הספר היא את בטקס סיום בית הספר, במסגרתו היו מקיימים נשף של סיום בית הספר. בסוף הנשף היו בוחרים מלכה ומלך של אותו מחזור. ילדים שהיו בוחרים בהם היו חייבים להיות מצטיינים גם בלימודים וגם בספורט. הייתה הצבעה ובסוף ההצבעה בחרו בי ובילד מכיתה מקבילה ואני מאוד התרגשתי ושמחתי. עד היום אני זוכרת את ההיתרגשות הזאת.

שירות צבאי

ברוסיה נשים לא חייבות לעשות צבא, אבל מכיתה ה' ועד י"א יש שיעור שנקרא 'הכנה לצבא'. בשיעור זה אנו לומדים להרכיב ולפרק נשקים ועושים טיולי הישרדות ביערות. הכי מצחיק שהיה במסגרת השעור הזה, היה כשלקחו אותנו למתחם ירי, היינו צריכים לעשות שם מבחן. לפני זה התערבנו מי ינצח – בנים או בנות. מי שמפסיד, היה חייב להזמין לכל הכיתה גלידה. לבסוף הבנות ניצחו והבנים הזמינו לכל הבנות גלידה.

נישואין והקמת משפחה

בשנת 1986 הכרתי את סבא שלך. לאחר שנתיים התחתנו ובשנת 1989 אימא שלך נולדה. אימא נולדה ביום מיוחד, יום האישה הבין לאומי. ברוסיה היה אסור לעשות ביקורים בתוך בית חולים, כל המשפחה ראתה את אימא שלך רק אחרי שמונה ימים. מי שחיכה הכי הרבה לראות את אימא זה היה סבא רבא שלה, ישראל, שהיה כבר בן 93. דרך אגב, הוא היה גיבור מלחמת עולם השנייה. המשפחה וחברים הגיעו עם הרבה פרחים כי ביום הזה נהוג לתת לאישה פרחים (יום האישה הבין לאומי).

אירוע משפחתי מיוחד שאני זוכרת הוא הברית שלך, בגלל שאתה הנכד היחיד והראשון שלי, התרגשתי מאוד. מה היה מיוחד באירוע זה? שהמשפחה שלנו שגרה ברוסיה, שלא ראינו אותם יותר משבע שנים, באה לכבד אותך ופגשנו אותם באירוע הברית שלך.

סיפור מוסר השכל

אמי תמיד הייתה אומרת לי אף פעם לא לוותר ולהגיע למטרות שלי. תמיד רציתי לחיות בארץ ישראל. עם כל הקשיים, הגענו בסופו של דבר לארץ ישראל היפה וכבר דור שני גודל כאן. מה שאני רוצה להעביר לך בסיפור הזה, שאף פעם אסור לוותר על חלומות שלך ותמיד לשאוף ליותר. אף פעם לא לוותר.

קובץ התיעוד המקורי: 

הזוית האישית

לידור הנכד המתעד: אני מאחל לסבתא שלי שתהיה יפה וטובה כמו שהיא, ותמשיך להיות לצדי.