מאגר סיפורי מורשת

אני אלה מירז, נולדתי בפולין בעיר פלוצק בשנת 1952. ההורים שלי – שמם צילה ואפרים קלימן. שניהם שרדו את השואה ואיבדו את מרבית משפחתם בשואה. אחרי מלחמת העולם השנייה הוריי נישאו ונולדו להם שתי בנות – אחותי רחל ואני, אלה. נוכח העובדה שהייתה אנטישמיות בפולין, החליטו ההורים שלי לעלות לישראל בשנת 1956. אני ומשפחתי גרנו בתחילה במעברה ליד חיפה ואחר כך עברנו לתל אביב.

אחותי רחל ואני סיימנו בית ספר תיכון והצטיינו בלימודים. המשכתי לימודים במסגרת העתודה האקדמית, אלה היו לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. לאחר סיום לימודי המשפטים נישאתי לרמי מירז ונסעתי איתו לפירנצה שבאיטליה ללימודי הרפואה. למדתי מדעי המדינה ואומנות. כמו כן לימדתי עברית בקהילה היהודית בפירנצה, לימדתי גם תלמידים בבית הספר, וגם מבוגרים באולפנים שרצו ללמוד עברית בפירנצה. שם נולדה בתי הבכורה שירה ועם אמיר, האבא של הלל נכדתי, הגעתי ארצה בחודש התשיעי והוא נולד בחיפה.

כשחזרנו ארצה בשנת 1983, בעלי החל התמחות ברפואה בבית חולים רמב"ם ואני עבדתי כעו"ד במשרד עורכי דין בחיפה. לאחר כעשרים שנה מוניתי לשופטת בבית משפט למשפחה בחיפה שם כיהנתי כעשרים שנה.

חפץ יקר לליבי – פסלון מפורצלן 

חפץ יקר ללבי הוא פסל קטן מפורצלן של שני אחים אוהבים, אשר גובהו כ-22 סנטימטר, ודמויותיהם עוצבו בעדינות רבה. אימא שלי נהגה לספר לי סיפורים על הפסל ועל הקשר המיוחד בין שני האחים. היא הייתה אומרת לי בחיוך: "סיימי מהר את האוכל, כי הילדים בפסל מחכים לשחק איתך!"

הפסלון מילדותי

הזוית האישית

הלל הנכדה המתעדת: לי היה כיף לבלות עם סבתי וללמוד על העבר שלה.

סבתא אלה: היה מאד מרגש להיות יחד עם הנכדה שלי בלי פלאפון ולחוות יחד את העבר המשפחתי שלנו.