מאגר סיפורי מורשת

שמי אלברטו אנריקה ונטורה

נולדתי בארגנטינה בבואנוס איירס, עד גיל שש גרתי בעיר הבירה…לאחר מכן עברנו לגור בפרוורים של בואנוס איירס רחוק מהמרכז.

התחלתי את אהבתי לצילום בגיל 14. בשנת 1964 נפלה בידי מצלמה של חבר והתחילה התאהבות שלי במצלמה. קניתי מצלמה פשוטה אז היו פילמים (סרט צילום) והתחלתי לצלם. צילמתי את הכלב שלי וגם נופים. כשהייתי מביא את הסרט לפיתוח הצלם מאוד התלהב ועסיק אותי כצלם שני.

ראיתי שאני יכול לעשות עבודות פרטיות, אז ההורים שלי קנו לי מצלמה יותר מתקדמת והייתי מצלם חתונות ימי הולדת מגרשי כדורגל ועם הכסף שהייתי מרוויח קניתי ציוד נלווה. לאחר מכן קניתי מתקן לפיתוח תמונות שחור לבן ופיתחתי לבד. היה לי חדר בבית שהפך למעבדת צילום. אהבה זו מלווה אותי עד היום כאשר אני שייך למועדון צילום.

עם העלייה שלי לארץ המשכתי לצלם משפחה ואירועים משפחתיים. אני היום משתתף בתחרויות בחול ותערוכות בארץ.

אני זוכר כשהייתי ילד בן 5-6 בארגנטינה בעיר בואנוס איירס, 1956, דיברנו גם בשפה הלדינו שהיא השפה של היהודים מגירוש ספרד, השפה הזאת ייחדה את היהודים ורק הם ידעו את השפה ופרושה, השפה מורכבת מספרדית עתיקה.

כשההורים שלי רצו קצת שקט כדי להיות יחד או לנקות את הבית היה להם מין סיסמה כזאת כדי שלא אפריע להם אז הם היו שולחים אותי לשכנה לחפש טנמה אקי, והשכנה היית מבינה שההורים שלי צריכים שקט והיא כבר תדאג להעסיק אותי שלא אחזור הביתה במהרה. הפירוש המילולי של טנמה אקי הוא תחזיק אותי פה.

מילה נוספת שהיה בשימוש דומה הייתה טובורדה – זה מין חפץ שלא קיים, אבל זה היה מילת צופן כדי להעסיק את הילד בבית של השכנה, כדי שהילד לא יפריעה בבית אז שולחים אותו לשכנה.

סבא זכה במקום הראשון בצילום

הזוית האישית

רוני וסבא: הרגשנו ממש טוב זה גרם לנו להיפתח.