מאגר סיפורי מורשת

שמי צבי שקלאר לבית דריכנסקי. שם החיבה שלי הוא קיקֶה. שם אבי שמשון, ושם אמי באשע דינה לבית דריכנסקי. נולדתי בשנת תש"א ביום כ"ב  לחודש טבת בעיר מקסיקו סיטי שבמדינת מקסיקו. תאריך הלידה הלועזי הוא: 11.1.1942.

סבי וסבתי מצד אבי היו עקיבא ושרה ומצד אמי צבי ובעשא. מדי שנה אני חוגג את יום הולדתי בחיק המשפחה. מקור השם שלי הוא שקלאר – סקלר או סקלאז'י. המשמעות של השם הוא זגג, כנראה אחד מבני המשפחה בדורות הקודמים היה במקצועו זגג. במשפחת הוריי אני הבכור מבין שלושה אחים: אני, ראובן, קלרה וחיה.

סבא וסבתא שלי מצד אימא ואבא נפטרו לפני שנולדתי ולכן אין לי זיכרונות מהם אלא רק סיפורים ששמעתי עליהם. היה לי קשר עם האחים שלי, אהבנו יחד לשחק, והיום הקשר הוא טלפוני.

ילדות

בילדותי הייתי משחק גולות עם עוד יהודים בשכונה. הייתי אלוף בגולות וזה היה ידוע לכולם. ילדותי עברה עלי בנועם. אני זוכר שליד ביתי הייתה גינה ציבורית וגם מגרש ספורט. אהבתי בתקופה זו לשחק בגולות וכדורגל. הבית בו גדלתי היה בן שמונה חדרים, המיוחד בבית היה המרחב. הסלון היה גדול מאד מאד, כי כך היה נהוג בבתים במקסיקו.

בית הספר היסודי

למדתי בבית הספר "יבנה". המורים שלימדו אותי היו מאירופה (מקסיקו היא ביבשת אמריקה). למיטב זכרוני, בבית הספר היסודי היה מקרה בו ברחנו מבית הספר בכיתה ד'. החברים שלי בתקופה זו היו מהשכונה. נהגתי לשחק במשחקי כדור-עף עם חברים.

חפץ קרוב לליבי

היה תלת אופן אותו קיבלתי מהוריי. שמרתי אותו עד גיל 9 ואהבתי לעשות איתו סיבובים בשכונה.

בביתי היו נפוצים המאכלים מרק עוף, עוף, קוגל שאמי והעוזרת היו מכינות וגם צ'ולנט וטורטיה, שזה כמו פיתה מקסיקנית פתוחה.

נעורים/בגרות

בתיכון למדתי בביה"ס "יבנה" שבעיר מקסיקו סיטי, בארץ מקסיקו. זכור לי מאותה תקופה יחסי חברה טובים ומגובשים. התחביבים שלי היו לימודי היסטוריה, גיאוגרפיה. חבריי הטובים בתקופה זו היו מבני עקיבא ויש לי איתם קשר עד היום. פעם בשבוע מאז שעלינו ארצה לפני כ 50 שנה, אנו נפגשים ביחד ולומדים גמרא. גם בתקופת הקורונה לא וויתרנו על הלימוד ונפגשנו בזום.

בחופשים נהגתי לעבוד במפעל הבדים שהיה בבעלות הוריי. החגים החביבים עלי הם פסח וסוכות משום שחגגנו אותם בחיק המשפחה.

בצבא שירתי במקסיקו בתור חיל רגלים.

לימודים גבוהים/עבודה

אחר התיכון למדתי רפואה וטרינרית באוניברסיטה הלאומית של מקסיקו במשך חמש שנים ואחר כך עוד ארבע שנים תואר שני. לדעתי, הלימודים חשובים כי הם הכשירו אותי לעלייה לארץ.

עם עלייתי לארץ ישראל, בשנת 1972, עבדתי במשרד להגנת הצומח והייתי אחראי למספוא של בעלי חיים. (מספוא זה אוכל שמתאים לבעלי חיים). לאחר מכן עבדתי גם בעיריית חולון. היה לי קל בעבודה כי הלימודים הכשירו אותי . בין השנים 1974-2005 תרמתי לשרות הציבורי במדינה בפיקוח על מוצרים מן החי וחיסוני כלבת. התפקיד שלי היה רופא וטרינר.

אשתי

הכרתי את אשתי בת שבע בשנת 1973 כשעליתי לארץ. התחתנו כשהייתי בן 31, בתל אביב. גרנו בתחילה ברמת גן עד שנת 1984. כיום אנחנו גרים בקרני שומרון. נולדו לנו שלושה ילדים: משה מרדכי, יעל יוכבד, בן-ציון שמשון.

אתה הבן של משה מרדכי ויש לנו גם 16 נכדים, כן ירבו. את הילדים והנכדים אנחנו פוגשים בעיקר בשבתות וחגים ואוהבים לפנק אותם בהפתעות, אוכל ומשחקים. איתמר אוהב מאד לגו וסבתא בת שבע משתדלת מאד לקנות לו כל פעם קצת. הוא מאד שמח בזה.

המנהג של סבא היה שלא עבד בראש השנה ויום כיפור. בשביל זה הוא קלקל את המכונות וכך אף אחד לא עבד בימים קדושים אלה.

לא נולדתי בארץ: עליתי לארץ כשהייתי בן 30 לבד לגמרי. החברים שלי מבני עקיבא כבר היו בארץ. שליח מארץ ישראל גרם להם לעלות לארץ ישראל. הוא עודד אותם לבוא לארץ. שכנעו אותי לבוא ואמרו שיעזרו לי למצוא כלה. הגענו לארץ במטוס, טיסה של עשר שעות. אני שמח מאד שעליתי לארץ ישראל.

בנעוריי

געגוע

בשנים הראשונות בארץ התגעגעתי מאד למשפחה שלי במקסיקו. נשארו שם המשפחה שלי וההורים שלי. עם השנים זה  כבר עבר קצת. חלקם נפטרו ואני הקמתי כאן משפחה משלי.

קורונה

בקורונה, עשינו את כל החיסונים בזמן והיינו בבית רוב הזמן. לדעתי, הקורונה לא עשתה טוב לעולם. היא שיבשה הרבה דברים.

הזוית האישית

סבא צבי: הריאיון עם הנכד שלי נעם לי. אני אוהב לדבר עם איתמר. הוא ילד מאד נעים ומנומס. לדעתנו, מתאים לקרוא לראיון הזה "השורשים שלי" – כי ככה איתמר יודע מאיפה הוא הגיע והשורשים שלו.

הנכד איתמר: כששאלתי את סבא את השאלות על העבר שלו והמשפחה שלו, הרגשתי שאני מכיר אותו יותר והיה לי כיף לדבר איתו. מה שהתחדש לי, שסבא צבי לא היה דתי, כי כשגרים בסביבה של גויים קשה מאד לשמור מצוות. ובזכות בני עקיבא הוא חזר בתשובה.