מאגר סיפורי מורשת

הסבא מאיר שמחה, מספר לנכדתו חני חן, את סיפורו של אביו, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

שמי מאיר שמחה חן, נולדתי להורי פייגה וחיים דובער, שכונה בפי כולם "ר' ברק'ה חן".

אותו בוקר היה בוקר שמח לאבי ר' בערקה חן. אחד החסידים ש'התעסק' עם הדרכונים הפולניים, בישר לאבי כי הושג עבורו ועבור בני משפחתו דרכונים שאיתם ייצאו הלילה מגבול רוסיה, שם יעברו את גבול הסובייט העליון האכזר, ויפליגו לחוף מבטחים. באותה שעה, שמח אבי החסיד, בישר את הבשורה הטובה לבני ביתו, ובהתרגשות גדולה החלו מיד בהכנות חשאיות לאותה יציאה מיוחלת. אולם, שמחתו כמעט ועלתה לו בחייו.

הבריחה של הצליחה

נסענו לעיר לבוב שעל גבול רוסיה-פולין כדי ששם נוכל לחצות את הגבול לכיוון פולין ולצאת מרוסיה. הגענו ללבוב ונסענו לכיוון תחנת הרכבת שנוסעת לפולין. ואולם כאשר הגענו לתחנה והמתנו לרכבת, ובעודו מתקדם אל ביקורת הגבולות,  הגיחה לפתע מכונית מסחרית וממנה יצאו שני אנשים זרים שלא הכרנו. הם קרצו לאבי בעיניהם וביקשו לשוחח אתו ביחידות, הם לא נראו לנו מאיימים ולא עוררו בלבנו כל חשד, אולם היו אלו ממשטרת הק.ג.ב – המשטרה החשאית של רוסיה הידועה לשמצה- שרדפה אחר היהודים שומרי תורה ומצוות. כמעט עלינו על הרכבת, כל הציוד שלנו כבר הועמס. הם אמרו לנו שהם לוקחים אותו לרגע ותיכף הוא ישוב.  וכשהם אומרים לרגע המשמעות ברורה אבא נלקח. עמדנו וחיכינו אבל חלף זמן רב ואבי לא חזר. הבנו שאבא נלקח לכלא.

גם אנחנו כבר לא עלינו לרכבת. אבל אבא לא חזר בערב וגם לא אחרי חודש וגם לא אחרי חודשיים ובמשך חודשים רבים לא ידענו היכן הוא, האם הוא חי או – מת, חלילה.  ואנחנו עשינו את מה שהוא היה צריך לעשות אני ילד בן 12 ואחי שהיה בן שבע היינו עומדים בתור לחלוקת סוכר וביצים, לאחר כמה חודשים אימא שלנו אמרה לנו שאנחנו[אני ואחי] נוסעים ואמי נשארת שם עד שאבי ייצא וגם סבי וסבתי נשארים.

אבי  הואשם בזיוף דרכונים, בניסיון להברחת משפחתו אל מחוץ לגבולות רוסיה, ועוד כמה האשמות שלא הוסיפו לו בריאות… גזר הדין היה חד משמעי: מוות!

הוגש ערעור, וגזר הדין המצמרר, 'הומתק' ב- 10 שנות הגליה ועבודת פרך בסיביר! אנשי הבולשת הרוסית, חובבי שלמונים ידועים, המירו את  10 השנים לשלושה, תמורת מזומנים רבים.

נר חנוכה במאסר

כאשר הגיע ערב חנוכה, ומחשבות נוגות מילאו את מוחו. "בכל ביתי ישראל ידליקו היום נר חנוכה, יזמרו ניגוני חנוכה ויאכלו לביבות ורק כאן בכלא תהיה חשכה גדולה. ואצטרך לחגוג את החנוכה יחד עם הפושעים האלו".

אבי בערקה  ישב עצוב ומדוכא, אחד האסירים הבחין בכך ושאל:" למה אתה עצוב?" הוא אמר לו תירוץ כלשהו אבל האסיר לא האמין. לאחר כמה דקות הגיע אליו מנהיג האסירים ושאל את אותה השאלה  אבי סיפר לו שהיום ערב חנוכה ואין לו נרות! "נראה מה אפשר לעשות בשבילך" הוא אמר והלך.

מאוחר יותר הוא חזר ואמר לו:" כל אחד מהאסירים הסכים לתרום עבורך פרוסת מרגרינה וחצאי בצלים את המילוי נעשה מהמילוי של המעילים ויהיה לך נרות לתפארת" ובנוסף אמר לו:" אמנם אסור להדליק אש בכלא אבל עם חוקי הכלא הנח לי להסתדר". בערב הגיעו כל האסירים ועמדו מסביב  לאבי בערקה. המנהיג הכין את הנרות ולקח בד ושפשף אותו על הרצפה לבסוף הוא העלה עשן ור' בערקה בירך בהתרגשות:" להדליק נר של חנוכה" ו"שעשה ניסים" וכאשר אמר את ברכת שהחיינו הוא פרץ בבכי לאחר שבירך הדליק את הנרות וכל משך הזמן שהנרות דלקו האסירים עמדו מסביבו.

הנדודים לאחר השחרור מהמאסר

לאחר שלוש שנים שאבי שוחרר מהמאסר, בעודו מחוץ לגבולות סיביר, היה נע ונד במשך למעלה מ-12 שנים רצופות, ללא יום וללא לילה. הפחדים מפני השלטונות שיתקו וצמררו אותו מחד, והמלשינים הרבים שהסתובבו באותה תקופה בקרב החסידים, הפחידו אותו מאידך. בכל אותם שנים, חיפשוהו השלטונות כדי לבוא עמו חשבון, ופסק הדין המצמרר – מוות בירייה! – שוב ריחף מעל ראשו. בבוקר אמר מי ייתן בוקר ובבוקר חיכה לחושך… החסיד מצדו השתדל לעסוק בעבודות שונות שלא הצריכו אותו להתייצב ולעבוד בשבת.

ברכת הרבי והיציאה מרוסיה

אחי מרדכי למד באותה התקופה ב- 770, והוא שאל את הרבי, האם אמו יכולה לבקש בקשת יציאה מברית המועצות לה ולילדיה, וכשתהיה מחוץ לגבולות רוסיה, היא תנסה לפעול שגם בעלה ייצא משם.

תשובת הרבי הייתה מפתיעה, בהתחשב במצבו של ר' ברקה באותם ימים: "על האב, ענה הרבי, לבקש בקשת יציאה עבור כל בני משפחתו, וה' יהיה בעזרם"!!! הרבי הוסיף והתבטא: "הם בכלל לא יתפסו במי מדובר"…

הבן, הרב מרדכי, חשב בתחילה כי התשובה שהקריא לו המזכיר שייכת למישהו אחר, וניתנה לו בטעות… הוא, אביו החסיד ר' ברקה, ייכנס ללוע הארי שממנו ברח שנים כה רבות, ועוד יבקש מהם אשרת יציאה!?

אבל זו הייתה תשובת הרבי, והבן הבין שהנה קרבו הימים הטובים שלהם ציפו כל בני המשפחה  להתאחד מחדש, מחוץ לגבולות רוסיה הסובייטית…

ר' בערקה, כאשר קיבל את תשובת הרבי, למרות פחדיו במשך שנים רבות, לא התפעל, לא פחד, ובהוראת הרבי הגיש בקשה לעזוב את רוסיה עם כל בני משפחתו.

שום משטרה לא ניסתה לתפוס אותו שום הרהור : שמא לא 'הוסבר' במדויק לרבי על מצבו המסובך כי הנה קרבו הימים, והוא יזכה לראות עין בעין את ילדיו שציפו לו כל השנים האלה.

ואכן הנס קרה: אלה שרדפו אחריו נתנו לו את האישור לצאת מגבולות רוסיה.

הקשר שלו עם הרבי:

שמחת-תורה ה'תשכ"ב, ברוקלין. החסיד הרב ברקה חן שזה עתה יצא מרוסיה הסובייטית, תפס את מקומו בהתוועדות, מול הרבי. בידו אחז בקבוק משקה שהביא מרוסיה, ובידו השנייה החזיק בשולחן שלפניו שלא להיזרק מעוצמת הדחיפות והצפיפות.

כאשר נכנס הרבי להתוועדות, הוא הבחין בחסיד המיוחד העומד ממש מולו, והקסקט שלו, איננו אתו אלא מגבעת ככול המגבעות! הרבי חייך לחסיד ברקה חן ע"ה, ושאל אותו היכן הקסקט; הרב בערקה חן ביקש מאחד מבני משפחתו להביא את הקסקט, ובינתיים הסיר את המגבעת מעל ראשו.

ההתוועדות הזו נמשכה   11 שעות רצופות, והייתה רבת גילויים מיוחדים. ה'משקה' נשפך שם כמים. כאשר גם הרבי בעצמו לאחר שאמר פעמים רבות 'לחיים' על כמה סוגי יין, וכמה סוגי וודקה-קיבל מבקבוקו של ר' בערקה מרוסיה, הידוע בחריפותו וחוזקו, והרבי קרא לו שוב ושוב כדי שיוסיף מבקבוקו לכוס הקידוש של הרבי, כוס מלאה. הרבי שוב חייך אליו, נטל מפית נייר שהייתה מונחת על שולחנו ואמר: חסיד כמו ר' ברקה חן צריך להיות תמיד עם 2 מקיפים… זו היתה, פגישתו הראשונה של ר' בערקה חן עם הרבי.

הזוית האישית

אני רוצה להודות לסבי שפינה זמן בשבילי, למורה פייגי היקרה, שנתנה לנו את ההזדמנות להכיר את משפחותינו מקרוב.