מאגר סיפורי מורשת

בעיר הולדתה הייתה רגילה הילדה אילה ללבוש את הבגדים המסורתיים של התימנים וכאשר עברה לגור בבית המשפחה העדנית, החליפה לה מרים את הבגדים המסורתיים בבגדים 'יותר מודרניים' הכובע המסורתי הוחלף במטפחת ראש.

 

בתחילה בכתה הילדה אילה ולא רצתה להחליף את הבגדים אך משנוכחה שלא נותרה ברירה בידה, נאותה להחליפם. מרים ובעלה עוואד כנזאן יחיא היו זוג מבוגרים. לעווד היו חנויות בעדן יחד עם בניו. אולם בניו שמעון וטלאב, היו אלה שניהלו את החנויות. הם היו מביאים לאביהם את הכסף והוא היה מניחו בכספת שהייתה לו בביתו. הצעירים בעדן היו לבושים בלבוש מודרני ואילו הזקנים והמבוגרים יותר היו לבושים בלבוש המסורתי יותר ג'לאביה, וכך עם עוואד ומשם למדה הנערה אילה לתפור ג'אלביות, היא הייתה תופרת לעוואד וכעבור שנים גם לבעלה הרב יוסף יחיא משולם זצ"ל.

יום אחד כאשר באה הנערה אילה לבקר את אימה ברכה, האמא ספרה לה כי אחיה יהונתן  ואחותה מזל הלכו לקבל אישור כניסה לארץ ישראל ולכן כדאי גם שהיא תוציא אישור כדי לעלות לארץ ישראל אולם הנערה אילה שהייתה אז בת 16 שנים לא הסכימה ואמרה לאימה שהיא לא יכולה לעזוב אותה כאן בעדן ולעלות לארץ ישראל, מפני שאמא היתה חולה. אמא ענתה לה: "אם לא, אז לכי מפה, למה? כי את לא שומעת לי", בלית ברירה הלכה הנערה אילה להירשם, ולאחר שנבדקה ונרשמה נאמר לה שהיא צריכה לעלות הראשונה עוד לפני יהונתן ומזל ואם לא אז אף אחד לא עולה לארץ ישראל.

בזמנו לא הסכימו לתת לאנשים מבוגרים אישור כניסה לארץ ישראל, אלא קודם לצעירים ואח"כ למבוגרים, כדי שהצעירים יסדרו את הכל בארץ. אבי המשפחה סעדיה היה חולה בזמנו ועובדה זו השפיעה גם. אחותה של אילה- מרים כבר הייתה נשואה עם ארבעה ילדים ולכן היא עלתה אחרונה מהמשפחה לארץ ישראל.

לפני צאתה לארץ ישראל נתנה לה הגברת מרים כנזאן יחיא, מתנה לתת לאחותה שגרה בארץ ישראל. הנערה אילה עלתה לארץ ישראל והיא בת שש עשרה שנים, בקבוצה עם עוד שש עשרה בחורות. הן הפליגו בספינה במשך שישה ימים עד אשר הגיעו לנמל קפריסין.

בקפריסין הן החליפו אוניה והפליגו עוד יום עד אשר הגיעו לנמל תל אביב, ישראל. בהגיעם לישראל הן נשלחו לבית עולים, לאחר כמה זמן הגיע דודה של אילה ר' יששכר שעובי ולקח אותה לביתו בשכונת מרמורק ברחובות, ושם גרה הנערה בינתיים.

כאמור הדוד של אילה יששכר שעובי גר במרמורק אבל כחמש  שנים גר בחצרו של הרב יוסף, ורק אחר כך עבר למרמורק, ומטבע הדברים הוא היה בא מידי פעם עם משפחתו לבקר בבית הרב יוסף. באחת הפעמים לקח איתו את הנערה אילה, והנוכחים שהיו בבית הרב ראו אותה ואמרו לרב יוסף שיתחתן איתה (מכיוון שאשתו הראשונה הרבנית לאה לא יכולה ללדת יותר, והרב יוסף היה מצטער על כך שלא תהיה לו המשכיות).

הרב יוסף ביקש אישור מאשתו הראשונה הרבנית לאה להתחתן עם הנערה אילה, הרבנית כמובן הסכימה, אבל ביקשה שקודם יגרש אותה, הרב ענה לה שהוא אינו מוכן לגרש אותה אלא להיות נשוי לשתיהן יחד, וכך היה. בתחילה סירבה הנערה אילה להינשא לרב יוסף, מכיוון שהוריה אינם בארץ, אך לאחר שכנועים רבים, היא הסכימה. וכך שבעה חודשים לאחר שעלתה לארץ היא נישאה לרב יוסף בשנת תרצ"ד, והיא בת שבע עשרה שנים והוא בין שלושים ושש.

כאשר הודיעו להוריה של אילה על החתונה ועל החתן הרב יוסף, הם שמחו משום שהכירו את משפחתו של הרב ואת אביו של הרב יוסף הרב משולם יחיא זצ"ל עוד מתימן.

החתונה נערכה בבית הרב יוסף בשכונת שערים ברחובות, בנו סוכה גדולה בחצר הבית, ושם חגגו את החתונה ואת סעודת המצווה.

כשנה וחצי לאחר שעלתה הנערה אילה, עלו הוריה סעדיה וברכה ואחיה זכריה לארץ. אחותה מרים  ומשפחתה כאמור עלו אחרונים לארץ. כשהגיעו ההורים של אילה לארץ הם גרו בשכירות במרמורק בסמוך לבית הדוד יששכר, ורק לאחר שהגיעה האחות מרים ומשפחתה הם קנו יחד איתה אדמה במרמורק וגרו שם.

האם ברכה עבדה בפרדס ומהכסף הזה הם בנו את הבית, ואילו אבי המשפחה ר' סעדיה שעובי היה לומד תורה כל היום. האם ברכה הייתה כל חייה עובדת ובין היתר גם הייתה רועה את העיזים של השכנים, עד שהתבגרה וקיבלה קיצבה מ'ביטוח לאומי'.

הרבנית אילה ילדה לרב יוסף חמישה ילדים: עמנואל הבכור שממשיך את דרך אביו ומוהל לא על מנת לקבל שכר, הרבנית טובה שרעבי אשת הרב נתן שרעבי רב שכונת שערים, יוחאי ז"ל, גאולה מלכיאל והדסה כהן. אולם למעשה כל חמשת הילדים היו קוראים לרבנית לאה 'אמא'  ולאימם הביולוגית  הרבנית אילה קראו בשמה הפרטי 'אילה'.

הרבנית לאה והרבנית אילה שתי הנשים של הרב יוסף חיו יחדיו באותו בית באידיליה וסיפור הכנת הפיתות לשבת ממחיש את השילוב המיוחד בין שתיהן, הרבנית אילה הייתה זו שלשה את הבצק והרבנית לאה הייתה אופה ומכניסה את הפיתות לתנור, לאחר שנפטרה הרבנית  לאה הפסיקה הרבנית אילה לאפות פיתות בתנור.כמו כן מאז נפטרה הרבנית לאה הייתה מדליקה הרבנית אילה נרות שבת כפול שתיים, קודם הדליקה נרות שבת בשבילה שבם היא מחויבת ואחר כך הדליקה עוד שתי נרות עבור לזכרה של הרבנית לאה.

האתר לתולדות רחובות: "יוסף יחיא בן משולם נולד באזור כפרי בחלק הדרום-מערבי של תימן, שם התגוררה קהילה יהודית קטנה ועתיקת-יומין. בשנת תרע"ב (1911), שנת עלייתו למצוות, עלו בני משפחת משולם לישראל. בהגיעם ארצה הפנו אותם אנשי המשרד הארץ-ישראלי למושבה מנחמיה שבעמק הירדן, אך מכיוון שאורח החיים שם לא התאים למנהגיהם הדתיים הם הצטרפו אל התימנים  ברחובות, בשכונת שעריים. ברחובות עסקו בכל עבודה מזדמנת ובכסף המועט שהיה להם הקימו צריף למגורים עם אגף ששימש כבית כנסת".

אתר המועצה הדתית רחובות: "קווים לדמותו של הרב יוסף בן משולם יחיא זצ"ל הרב הראשי לעדת התימנים ברחובות וסגן נשיא איגוד רבני תימן בישראל."

תכנית הקשר הרב דורי,  תשע"ה