מאגר סיפורי מורשת

שמי אירנה לוצ'ניצר, נולדתי 18 ליוני 1953 באוקראינה בעיר אודסה, גדלתי בשכונה מעורבת של יהודים ונוצרים במרכז אודסה, השכונה הייתה ממוקמת ליד השוק המרכזי. בית המשפחה שלנו היה מורכב משני חדרים קטנים ובו גרתי עם אימא ואבא.

לאמי קראו ברוניה ולאבי קראו שניאור, אבי נולד באודסה בשנת 1919 ונפטר כשהייתי בת 16 ממחלת הסרטן ואמי נולדה בשנת 1930 וחיה עד היום (היא בת 92) וגרה בבית אבות. לסבתי קראו רבקה, היא נולדה בשנת 1900 ונפטרה ב-1949. לסבי קראו בוריס, הוא נולד בשנת 1900 ונפטר ב- 1942 במלחמת עולם השנייה ונקבר בקבר אחים.

אני כילדה עם אמי ואבי

בבית דיברנו בשתי שפות – רוסית ויידיש. חגגנו את החגים היהודים והחג שאני הכי זוכרת היה פסח, כאשר המשפחה המורחבת הייתה מתכנסת ונוסעת לבית הכנסת לקבל מצות מכיוון שבית הכנסת היה רחוק מביתי.

למדתי בבית ספר ממלכתי מעורב של יהודים ונוצרים, למדתי בשפה הרוסית. נהגתי לשחק עם חבריי לוטו ודורק (משחק קלפים), וסיימתי 12 שנות לימוד.

אני ומיכאל נפגשנו כאשר מיכאל קיבל את המספר שלי דרך חברים משותפים, הוא התקשר אליי והזמין אותי לסרט, בשנת 1974 התחתנתי עם מיכאל באוקראינה בעיר אודסה. בשנת 1975 נולדה בתי אלכסנדרה.

בשנת 1992 החלטנו לעלות לארץ ישראל ונסענו באוטובוס 36 שעות לרומניה דרך מולדובה ומרומניה עלינו במטוס ארצה והתמקמנו בנצרת עלית, שם כל משפחתנו גרה.

הזוית האישית

הנכד המתעד: ההשתתפות בתכנית הקשר הרב דורי עזרה לי להכיר את סבתא יותר טוב ואת סיפור העלייה של ההורים שלי לארץ, התקרבתי לסבתא יותר וגם לאימא שעזרה לתווך ולהסביר. יצרתי עם סבתא קשר לעיתים קרובות יותר וזה הרגיש טוב ונתן לה להרגיש חשובה. העבודה המשותפת גם עזרה לנו להכיר יותר טוב אחד את השני.