מאגר סיפורי מורשת

שמי איריס, נולדתי בבית החולים דג'ני שביפו, בת להורי שלום ואנג'לינה.

יש לי שלושה אחים, בנים גדולים. ביפו, גרנו בסמוך לים, ברחוב הכובשים. גדלתי בתקופת הצנע.

את  מצרכי המזון קבלנו כל משפחה לפי מספר הנפשות – בתלושים. אני זוכרת שהייתי הולכת עם אמא שלי לקבל את מצרכי המזון בחנות. המוכר, פקיד היה איש בשם אהרון, איש מאוד שמן, שהיה נותן לנו את מכסת המצרכים לפי מספר התלושים שלנו. נהגתי ללכת עם ההורים שלי לשוק הכרמל, היינו הולכים לשוק ברגל וחוזרים באוטובוס בקו 10.

מדיניות צנע הונהגה בישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון, כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה.

הוטלו הגבלות על כספים שניתן להוציא מהארץ. אזרח ישראלי שיצא לחו"ל באותה תקופה יכול לשאת עמו רק סכום קטן של מטבע חוץ. בהמשך עלו אף הצעות להרחבת המדיניות באמצעות ייצור רהיטים "עממיים" במחיר זול ועוד כהנה וכהנה הצעות.(ויקיפדיה)

אני זוכרת, כשהייתי בת תשע עברנו לגור בבני ברק. למרות שזו עיר דתית, למדתי בבית ספר חילוני.

כשבגרתי בגיל 20 נישאתי ונולדו לי שלושה ילדים: לימור, יסמין ועמוס. יש לי מהם חמישה נכדים. ברק הגדול שסיים כבר את השרות הצבאי והיום הוא D.J,  ואלעד שמשרת כרגע בצבא והוא חובש קרבי.

הזוית האישית

הדר אבירם מתעדת את סיפורה של איריס רזיאל על ילדותה בתקופת הצנע במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס מית"ר, גני תקווה.