מאגר סיפורי מורשת

סיפור שסיפר סבא משה בר אור לירדן ברעם נכדתו.

סבא משה נולד ב 1948 בלנדסברג, גרמניה, לזוג הורים ניצולי שואה, אשר שהו במחנה בגרמניה לאחר שחרורם, ובשנת 1949 עלו לארץ, והגיעו למחנה עולים שער העלייה, בחיפה. באותה תקופה, הדודים שהגיעו לארץ חצי שנה לפני כן, גרו בחיפה בבניין נטוש בעיר, ומשה התינוק והוריו עברו לגור עם הדודים, במשך שנתיים, עד אשר רכשו דירה משלהם בקרית חיים.

בהיותו בן שתיים עשרה, נולדה למשה אחות.

משה למד בביה"ס "גורדון", בקרית חיים, ובמחצית השנה של כיתה ח', ההורים עברו לקריית ים. במשך כחצי שנה, מדי יום, רכב משה על האופניים מקריית ים, לבית הספר בקרית חיים, כדי לסיים את בית הספר עם החברים איתם למד.

ילדותו של סבא עברה עליו במשחקים עם חברים, בעיקר על דיונות החול בחופי קריית חיים, ובחברות בתנועת הנוער "התנועה המאוחדת".

בהיות בכיתה ו', הוא החל לנגן בחלילית, בתזמורת הנוער של עיריית חיפה, ולאחר כשנה בחר בכלי נגינה "של מבוגרים" – בסקסופון.

פעמיים בשבוע נסע ביחד עם עוד חברים לחיפה, לשעורי סקסופון, באוטובוס, לשכונת בת גלים, בה התקיימו החזרות של התזמורת. בכיתה ח' פרש סבא משה מהנגינה.

את בית הספר התיכון משה למד בקריית ים, שם הכיר את חנה אשתו, ולאחר שנתיים של ידידות ביניהם הם הפכו לזוג.

עם סיום בית הספר התיכון, התגייס משה לחיל הים ושירת בצוללות. היום סבא משה וסבתא חנה מתגוררים ביוקנעם.

תעודת בר המצווה לילידי 1948

הסיפור שלנו הוא על תעודה הבר מצווה שניתנה בשנת 1961 לסבא  שלי בהיותו בן שלוש עשרה.

סבא שלי נולד ב1948 עם קום המדינה ובהגיעו לגיל שלוש עשרה, קיבל סבא מכתב ובו הזמנה ממדינת ישראל, לבוא לחגוג את בר המצווה בטקס על הר ציון  בירושלים . ביחד עם משה  קבלו את ההזמנה עוד מספר חברים מהכיתה, והם החליטו לנסוע ביחד ברכבת לירושלים .

התקיים טקס מרשים על הר ציון, לחוגגי בר המצווה, וחולקו להם תעודות ומדליות, מזכרת לחגיגת בר המצווה המיוחדת הזאת.

זאת היתה הפעם הראשונה שסבא נסע לבד לאירוע ללא ליווי ההורים והרגיש הכי בוגר בעולם.

הזווית האישית

ירדן: היה לי ממש כייף להיפגש עם סבא, והיה מעניין לשמוע סיפורים על ילדותו.