מאגר סיפורי מורשת

אני אינה לוינוב, נולדתי בתאריך 21 ליוני 1939 בעיר מוסקבה, רוסיה.

כשהייתי בת שנתיים, אמי ברחה עמי ממוסקבה מאחר וחששה, כי הנאצים התקרבו למוסקבה. הייתי בת שנתיים ואימא שלי סיפרה לי שברחנו לעיירה רחוקה וגרנו שם עם אנשים זרים. אחרי המלחמה חזרנו למוסקבה.

במוסקבה סיימתי לימודי בית ספר ולימודים אקדמאיים באוניברסיטה, וקיבלתי דיפלומה בפיזיקה ואסטרונומיה. לאחר מכן נגשתי ללימודי דוקטורט וקבלתי תואר שלישי בפיסיקה. במוסקבה לימדתי באוניברסיטה לרפואה שבה לימדתי פיזיקה, מתמטיקה ואלקטרוניקה. במהלך השנים כתבתי שני ספרים וחמישים מאמירים, בתחומי המחקר שלי.

מסורבת עלייה

בשנת 1977 הגשתי מסמכים לעלייה לישראל וכתוצאה מכך פוטרתי מהעבודה, הסיבה לכך הייתה שלפי המדיניות ברוסיה אסור לציונים ללמד תלמידים רוסיים. לא קיבלתי אישור לעלייה אלא סירוב ואלימות, מכיוון שלא רצו שכמות הפרופסורים בארץ ישראל תגדל.

עשר שנים המשכתי לחיות שם כמסורבת עלייה, אך לא יכולתי לשבת בשקט וביחד עם יהודים אחרים נלחמנו והפגנו נגד הממשלה בשביל הזכות לעלות לארץ ישראל. בקבוצת המחאה שלנו השתתפו גם נתן שרנסקי ויולי אדלשטיין. יצאנו להפגנות עם שלטים שאמרו "תנו לעמנו לעלות לישראל" וכתגובה להפגנות אלו, הם הרביצו לנו והושיבו אותנו בכלא לחמישה עד עשרה ימים. קיימנו הפגנות רעב במשך עשרה ימים ודרשנו שישחררו אותנו ויתנו לנו לעלות לישראל, ועל כך כתבו ופרסמו את מכתבינו בכל העולם בישראל ובארצות הברית. הצלחנו לראות את הכתבות והפרסומים מרחבי העולם, בדרך חשאית שלחו לנו את העיתונים למוסקבה. כל זה עשינו בסוד כי המשטרה תמיד עקבה אחרינו.

העלייה לישראל

בשנת 1987 עליתי עם משפחתי לישראל והתחלתי ללמוד עברית בגיל 48. אחרי כחצי שנה כבר לימדתי בבית הספר פיזיקה ברמה 5 יחידות לבגרות. בישראל הקמתי את בית ספר שבח מופת, ויצרתי תוכנית לימודים בפיזיקה ומתמתיקה שעדיין משתמשים בה כיום.

יצאתי לפנסיה בגיל 65. למרות שהייתי אמורה לצאת לפנסיה בגיל 60. עכשיו אני מציירת, מפסלת וכותבת ספרים בפיזיקה ואסטרונומיה לילדים בגילאים 3-10 והנכדים מאוד מרוצים. יש לי תשעה נכדים ושבעה נינים. שישה נכדים כבר סיימו אוניברסיטה ושלושה אחרונים לומדים איתי כל שבוע פיזיקה, מתמטיקה וביולוגיה.

כיום אני בת 82 ואני כבר 30 שנה מתאמנת בטאי צ'י בישראל ובנוסף לכך רוקדת ריקודים סלוניים, והולכת לשיעורי ציור ופיסול, ולומדת בשיעורים על היסטורית ישראל ונוסעת בטיולים בכל הארץ. כל יום שישי אני נוסעת לשמורת טבע נאות קדומים שם אני חוקרת את צמחי ועצי ישראל, וכל שבת אני נוסעת ליער ושרה שירים שהיינו שרים באוניברסיטה.

הזוית האישית

רון לוינוב: בחרתי לפעול בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת מחויבות חברתית. במהלך התהליך למדתי את סבא וסבתא שלי איך להשתמש במחשב ובטלפון. למדתי על חייה המעניינים של סבתי אינה, ממה שהיא ספרה לי וכן ממכתב שהיא הייתה שולחת לאנשים כדי לספר על חייה ועל סיפור הסירוב עלייה שהיא חוותה ברוסיה, אחרי מלחמת העולם השנייה. מכיוון שהשפה הרוסית שלה טובה יותר מהעברית שלה היא כתבה את המכתב ברוסית ואני תרגמתי אותו.

במסגרת הפעילות למדתי להיות יותר סבלני וסובלני, בנוסף לכך למדתי להעביר מידע בצורה ברורה ומסודרת להבנה, עפ"י הנחיות לפי שלבים ברורים. בעקבות ההבנה שמה שנראה לי ולאחרים כברור מאליו, כי אנחנו משתמשים בטכנולוגיה ומשתמשים בתקשורת באופן יומיומי מבלי לחשוב, אך אנשים מבוגרים שלא גדלו מסביב לטכנולוגיות של היום מתקשים להשתמש בה וצריכים עזרה להבין אותה, ולכן תוכנית זו חשובה מאוד כי אסור להשאיר את המבוגרים של החברה שלנו מאחורה בעולם ממוחשב ומחובר ויש לעזור וללמד אותם ולשלבם בחברה המודרנית.