מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1933 עלה אבא של לאה לארץ מפולין כדי לשרת בישראל ולא בצבא הפולני.

הבריטים לא אפשרו עלייה חופשית לארץ ישראל והוא נאלץ להתחתן בנישואין פיקטיביים עם אישה שלא הכיר קודם. אבא של לאה השתתף בכל מלחמות ישראל עד שגילו לא איפשר לו להשתתף יותר. לפני מלחמת השחרור היה חבר בארגון ההגנה וכדי שיוכל לשאת נשק ולא להיתפס על ידי הבריטים הוא קיבל מהארגון תעודת ציד. 

 

אימא של לאה עלתה לארץ עם משפחתה בגיל מאוד צעיר, בגיל שלוש. היא זכרה שהירידה מהספינה שהביאה אותם לארץ הייתה קשה וכי הועברה מהאנייה לסירה אשר הביאה אותם עד לחוף. דודתה של לאה (אחות אביה) עזבה מפולין לאיטליה. שם למדה רפואה . במלחמת העולם השנייה הצטרפה לפרטיזנים האיטלקים ולחמה בגרמנים. בעת שחרור היהודים ממחנות ההשמדה היא שימשה כרופאה וטיפלה בניצולים שהגיעו מהמחנות לאיטליה בדרכם לארץ.

 

בשנותיה הראשונות לאה גדלה בתל אביב עד שמטוס מלחמה מצרי הפציץ את הבית בו התגוררה עם הוריה. משם עברה בשנת 1947 לגור ביפו עד גיל 17 אז עברו לחולון.

 

שנות המדינה הראשונות היו שנות מצוקה כלכלית בארץ, קניית מצרכי מזון התאפשרה רק באמצעות תלושים שחולקו למשפחות לפי גודל המשפחה. המשפחה נעזרה לכלכלתה בפירות ששתל אביה בחצר הבית וכן בביצים שהטילו התרנגולות שגודלו בה. אחרי גניבת התרנגולות והפירות הובא לחצר הכלב האימתני 'ארז', שהיה חבר ילדות של לאה. ארז שמר על הבית מפני גנבי פירות וגנבי תרנגולות. מידי פעם היה מזנק מעל הגדר שגובהה היה כשני מטר ולאחר סיור לילי חוזר הביתה לקראת הבוקר. 

 

בשנות החמישים כשלאה הייתה בת כשבע הגיעו לשכונתה יהודים, עולים חדשים מהתפוצות כמו מתימן, הונגריה, טורקיה ובולגריה. ילדי השכונה, דוברי שפות רבות, למדו עברית ושיחקו במשחקים שונים כמו כדור במחניים; גוגואים (גלעיני משמיש); קפיצות בחבל ועוד. גם קטפו  סברסים ששימשו להכנת לפתן על ידי האמהות.

 

אביה של לאה עבד ימים כלילות בבניית המוביל הארצי. נעדר מהבית שבועות ממושכים והשתתף בבניית התחנה לשאיבת המים מהכנרת והזרמתם לדרום הארץ. אביה לחם, כאמור, בשורות ההגנה, במלחמת השחרור והשתתף גם במלחמת קדש ובמבצע סיני.

 

אירוע חשוב בחיי לאה היה גיוסה לצה"ל בשנת 1963. תקופה ראשונה בצבא עשתה בקיבוץ גונן שבצפון הארץ. היו אלה שנים קשות לישובים ולקיבוצים בצפון שהיו חשופים להתקפות אש סוריות. גם על גונן נורו יריות. באותה תקופה נפצע אנושות חבר קיבוץ שרעה את העדר בשדות המשק.

 

בשנת 1966, בתום השרות הצבאי, התחילה לאה לימודים באוניברסיטת תל אביב, בשנת 1969 עברה ללמוד באוניברסיטה העברית. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. בהעדר ידיים עובדות בקיבוצים ומשום שחברי הקיבוץ גויסו למלחמה, התנדבה לאה לסייע לקיבוץ צובה בקטיף דובדבנים. אחר כך עלתה עם גדוד 50 לרמת הגולן, שם נוכחה בשליטה האסטרטגית שהייתה לסורים על הגליל.

 

אירועים חשובים נוספים בחייה היו לידת שתי בנותיה (אחת מהן היא אמי) בשנים  1973 ו-1970. לידת נכדיה אני הבכור, אחותי ושני בני הדודים שלי.

 

חשיבות רבה היא מייחסת לעבודתה במשרד מבקר המדינה משנת 1971 ובמשך כארבעים שנים. במהלכן זכתה בכמה תעודות הצטיינות על עבודתה. בין נושאי הביקורת החשובים המשמעותיים שבדקה נמנים: טיפול המדינה בחולי איידס; הפעלת מערכות אולטרה סאונד בבתי החולים, ניסויים קליניים בבני אדם ועוד.