מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל אשרם,

אני בת 62. נולדתי במושב כפר זיתים בטבריה.

הורי עלו מתימן במבצע על כנפי נשרים. מבצע על כנפי נשרים הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך פסוק ד' בפרק י"ט שבספר שמות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים וכן מבצע ביאת המשיח.

יש לי אח גדול אבל אני בת בכורה מתוך שש אחיות.

אבי היה בתימן משכין שלום, (היום נקרא עורך דין) והיה סוחר גדול. בתימן הורי גרו בשכנות עם ערביי תימן וחיו איתם בידידות.  

כשנולדתי לא היו כבישים, ירד מבול באותו יום ואימי התקשתה ללדת אותי .בגלל הבוץ והחוסר גישה לא יכל רופא להגיע והיא נאלצה ללדת אותי בבית. אחרי כמה ימים לקחו אותי ואת אימי לבית החולים ומשום מה לא נרשמתי ביומנים של בית החולים וכתוצאה מכך עד היום אין לי תאריך לידה מדויק ואי אפשר לדעת.

במושב שלנו, היו לוקחים אותנו ל"קולנוע" על עגלה עם סוס, לצרכניה (מכולת) של המושב. המסך היה בעצם קירו החיצוני של הצרכניה, והמושבים היו גלגלים מבטון ששימשו לישיבה. ואז עברנו מטבריה במשאית גדולה לשכונת יחד, מקום הנמצא ליד בית החולים קפלן ברחובות. היות והייתי הגדולה, הייתי צריכה להשגיח על אחיותיי הקטנות. בגלל שהיו לי הרבה אחיות והמצב הכלכלי לא היה קל נאלצתי לצאת לעבודה בגיל מאוד צעיר (14) כדי לעזור למשפחה. נשלחתי ללשכת העבודה ונשאלתי במה אני רוצה לעבוד. אמרתי בפשוטות להיות זבנית (מוכרת).שלחו אותי לחנות פרחים ועבדתי שם. במשך השנים, פתחתי בכוחות עצמי חנות פרחים, וניהלתי אותה בהצלחה רבה במשך 40 שנה!

מלחמת ששת הימים

כאשר פרצה מלחמת ששת הימים, הייתי נערה בת 16. בכל פעם שנסעתי באוטובוס לעבודתי הייתה אזעקה והייתי צריכה לרוץ עם אנשים זרים מהאוטובוס למקלט. בביתנו לא היה מקלט אז ללא ברירה חפרנו בחצר בור גדול והסתתרנו שם. מדי פעם שמענו אזעקה בביתנו ורצנו מהר לשוחה בחצר שבה הסתתרנו, הצפיפות הייתה רבה בגלל עומס הילדים ורעש המטוסים היה מפחיד את כל ילדי השכונה הקטנים, ומכיוון שהייתי הגדולה, הייתי צריכה להרגיע אותם, ומדי פעם להיות גיבורה, להתגבר על הפחד, לצאת חוצה מן השוחה (מקלט) ולהביא לילדים מים.