מאגר סיפורי מורשת

שמי ליעד פרטוש ואני הולכת לספר לכם את הסיפור של סבתא שלי , אליס זנו .

ילדותה של סבתא 

סבתא נולדה בקסר א – סוק, מרוקו בשנת 1948 . סבתא למדה בבית ספר שבו התקיימו הלימודים משמונה ועד שתיים עשרה .

לאחר מכן הילדים יצאו הפסקת צהריים, בה היו הילדים הולכים לבתיהם לאכול, וחוזרים ללימודים בשעה שתיים ולומדים עד חמש. בחזרה מהלימודים סבתא הייתה אוכלת, מכינה שיעורי בית, ויוצאת לפעילות חברתית שבה היו משתתפים הילדים היהודים בלבד. מארגנים מסיבות , טקסים לקראת חגים ונפגשים עם חברים. סדר היום העמוס של סבתא לא אפשר לה לסייע במטלות הבית . למזלה הרב, אחותה הבכורה הפסיקה את לימודיה וסייעה לאימם בעבודות הבית. כך שמסבתא אליס ציפו רק ללמוד ולא הייתה שום ציפייה לעזרה. כשהילדים בשכונה היו נפגשים בחצרות הם היו משחקים מחבואים, תופסת, שבע אבנים גומי ועוד.

בשעות הפנאי היו בני הנוער יוצאים לקולנוע, ונפגשים באירועים משפחתיים, וכן במסיבות שארגנו לקראת החגים. המרחקים בין הערים במרוקו היו גדולים מאוד, ולכן היו יוצאים לטיולים לעיתים רחוקות. אבא של סבתא אליס היה נהג שמוביל סחורות למרחקים גדולים, ולפעמים בחופשות מבית הספר, הייתה מתלווה אליו לנסיעה ביחד עם המשפחה ומשלבת טיול משפחתי. סבתא מספרת שהמרחקים היו כל כך גדולים, שכדי לנסוע מעיר לעיר היה צורך ללון באמצע הדרך, ולא תמיד היה ניתן לחזור הביתה באותו יום.

מסורתיות במרוקו 

בארץ המוצא מרוקו, כל היהודים שחיו בסביבת סבא וסבתא, היו משפחות יהודיות מסורתיות : שמרו שבת, כשרות, הלכו לבית הכנסת וקיימו את כל החגים והאירועים ברוח מסורתית (ברית מילה, בר מצווה חתונה ועוד) במרוקו לא חגגו הולדת בת וגם לא חגגו בת מצווה, כמו כן לא ציינו ימי הולדת ולא ידעו תאריכי לידה מדויקים. במרוקו זכרו רק את שנת הלידה. לדוגמא על פי זיכרונה של אימא של סבא, הוא נולד בערב חנוכה ב1939. ואימה של סבתא זכרה שסבתא נולדה בערב ביעור חמץ, לקראת פסח 1948. כשעלתה סבתא לארץ "בחרה" תאריך לידה והוא ה 4.4.1948 .

עלייתה של סבתא לארץ

סבתא עלתה לארץ כמה ימים אחרי חתונתה, בגיל שש עשרה. סבתא  סיפרה לי  שעלתה באוניה לארץ ,הם לא הביאו איתם דבר, מכיוון שהמשפחה של סבתא לא רצתה שידעו שהם עולים לארץ. אז באמצע לילה אחד התגנבו מחוץ לבית בלי לקחת דבר, רק את עצמם ויצאו לדרך ל"ארץ ישראל". בגלל זה לסבתא אין שום מזכרת מארץ מולדתה, חוץ מתמונה אחת שמצאה לאחר מכן, בה היא צולמה ממש רגע לפני העלייה, ותמונה של החתונה שלה ושל סבא .

העלייה של סבתא ומשפחתה ממרוקו הייתה בהפתעה, היו נציגים מהסוכנות היהודית, שברגע שהם מודיעים שיש עלייה אז עולים לארץ, אך אף פעם לא נתנו תאריך מדויק, תמיד זה היה אמור להיות בהפתעה.

העלייה לקחה זמן רב: בתחילה שטו באוניה ממרוקו לאיטליה, ובאיטליה עשו עצירה של שבועיים שלמים, ומשם עלו לארץ.

סבתא אליס ערב עלייתה לארץ

הסתגלות לארץ ישראל

כאשר הגיעו לארץ ישראל (סבתא ומשפחתה-  מאיר, שמעון , יעקב, יהודית , אנט , חפצי , שולה והוריה שמחה ואברהם) הם הגיעו לנמל חיפה . בחיפה הייתה לסבתא כבר משפחה, שהייתה בארץ המון שנים, והיה להם כבר ותק. מחיפה עלו כל העולים לארץ, על אוטובוסים, שהעבירו אותם לערים שונות, ואת סבא וסבתא שלי העבירו לנצרת עילית (היום נוף הגליל). נציגה מהסוכנות היהודית, לקחה אותם לבית עמידר קטן מאוד עם שני חדרים, שירותים וחדר אחד לשינה. הבית היה כולו ריק, חוץ ממיטות מברזל ומזרונים מקש, ושולחן אוכל קטן מעץ עם שני כיסאות. הביאו להם מצרכים בסיסיים, לאותו היום ומאז והלאה היו צריכים להסתדר לבד. משפחתה של סבתא מחיפה עזרו להם להתאקלם בהתחלה, ולאחר מכן סבא וסבתא הלכו למצוא עבודות, בכוחות עצמם. סבא היה חייט ומכיוון שסבתא עדיין נחשבה כנערה לא עבדה.

הקמת משפחה

בגיל עשרים ואחד, נולדה יעל, הבת הבכורה של סבתא, ולאחר מכן אילן. אילן היה נכה, וסבתא הייתה צריכה להישאר איתו ולטפל בו, אך בנוסף גם לממן את הטיפולים.

כדי להגדיל את ההכנסה למשפחה, היא הלכה למספרה קרובה, ולמדה שם איך להיות "ספרית". היא למדה ממישהי מקצועית ועשתה אצלה "סטאז". סבתא קנתה ציוד ועשתה מספרה בבית, כך יכלה לממן את טיפוליו של אילן, יחד עם סבא וגם להיות איתו בבית.

לאחר מכן משה נולד, ואחרי ארבע שנים אימא שלי נולדה, (אושרית). בזמן הזה סבא וסבתא הספיקו להגדיל את הבית, לפרנס אותו, ולגדל ילדים לתפארת, שכבר היו נערים.

ארבע עשרה שנה, אחרי שאימא שלי נולדה נולד אוהד, והיום לסבתא יש חמישה נכדים: עמית, נועם, ליעד(אני), מעין ואיתי.

סבתא אליס ביום חתונתה עם סבא יוסף

הזווית האישית

ליעד: היה לי מאוד כיף לשמוע את הסיפורים של סבתא, על ילדותה, וללמוד עליה פרטים נוספים.

סבתא: הפעילות בקשר הרב דורי חיזקה את הקשר שלי עם ליעד, והיה לי נעים מאוד, להיפגש איתה ולספר לה את סיפורי.