מאגר סיפורי מורשת

שמי יעקב, נולדתי בשנת 1950 בבריה"מ, לאב ממוצא פולני ולאם ממוצא רוסי. בשנת 1956 משפחתי נסעה לפולין ובשנת 1960 עלינו לישראל. יישבו אותנו בעיירת פיתוח בשם שדרות.

בשדרות התחלתי את לימודי בכיתה ד', חשוב לציין שרוב האוכלוסייה שהתגוררה בישוב הייתה ממוצא מזרחי לכן השפה שדוברה ברחוב הייתה ערבית. בכיתה דיברו עברית, שפה שלא הבנתי, ולא היו מורים לשיעורי עזר, אז הפתרון שלי היה לצאת מהכיתה. גם מחוץ לכיתה לא הבנתי את השפה של הילדים כי הם דיברו ערבית לכן הייתי בורח לוואדיות ושם שיחקתי.

כשהגעתי לכיתה ח' הייתי צריך לעבור ללמוד בבית ספר תיכון. בשדרות לא היו בתי ספר עם בגרויות. לכן המורים, שהכירו ביכולתיי, שלחו אותי לבאר שבע למבחנים פסיכולוגים ומתמטיקה. ושם באחד הדפים היה כתוב: "אם תצליח, איפה היית רוצה ללמוד?" תפסה אותי השורה "קציני ים עכו" שהיה בין שני בתי ספר היוקרתיים בארץ לכן סימנתי V וכך התקבלתי לבית הספר.

שם עשו לי עוד מבחן קטן אבל ראו שאני מתקשה לדבר בשפה העברית והם לא רצו לוותר עליי לכן שאלו אותי איפה אבא עובד? כשעניתי סנדלריה התחילו לשאול אותי שאלות על הנושא הזה, וכך התקבלתי לבית הספר.

שנה ראשונה, כיתה ט', הייתה מאוד קשה בעיקר בלימוד המקצועות ההומניים, ואת השליש הראשון של השנה סיימתי עם 12 נכשלים במקצועות אלה. למרות זאת לא נשברתי ולא התייאשתי ועשיתי את כל המאמצים כדי להצליח ולא לאכזב את הוריי שהיו מאוד גאים שאני לומד בבית ספר זה. לכן כשכל התלמידים היו יוצאים לסרט אני הייתי יושב עם רגליים בתוך קערת מים קרים כדי לא להירדם מעייפות ולומד. בסופו של דבר ההתמדה וההשקעה הניבו תוצאות טובות יותר ואת השליש השני של השנה סיימתי עם 4 נכשלים, ואת השליש האחרון של השנה סיימתי ללא נכשלים והעלו אותי לכיתה י'.

בכיתה י' היה לי פחות קשה בלימודים ויכולתי לפנות יותר זמן לבילוי עם חבריי מה שלא יכולתי לעשות בכיתה ט' היות וישבתי ללמוד בזמן שתלמידים אחרים יצאו לבלות בזמנם החופשי. והינה פתאום גיליתי שניתן גם ללמוד וגם לבלות. התחברתי לחבריי במחזור והפכתי להיות אחד מהחברה. ואט אט אף הפכתי להיות אחד ממנהגי החברה. כל הזמן שיננתי לעצמי את המשפט "אין דבר העומד בפני הרצון" – משפט זה מלווה אותי כל חיי. כמובן סיימתי את כיתה י' בהצלחה.

בכיתה יא' הביטחון העצמי שהיה לי בעבר התחיל לעלות והרשתי לעצמי גם להתחיל לעסוק בתחביב שאהבתי וציינתי אותו במפגשים קבוצתיים קודמים "ספורט". הגאווה האישית שלי עלתה וזה בזכות ההישגים הספורטיביים שזכיתי במקומות ראשונים בתחרויות של כל אזור צפון הארץ, דבר שהביא גאווה רבה לבית ספרי וכמובן סיימתי את כיתה י"א בהצלחה.

בכיתה י"ב הרגשתי כבוגר. בהמשך השנה הנהלת בית הספר בחרה בי לתפקיד המפקד של כל תלמידי בית הספר. את התפקיד זה ממלא כל שנה תלמיד אחד מכיתה י"ב. יש להניח שנבחרתי בזכות ההתקדמות הלימודית שלי וההתגברות על מכשולים. הייתי אחד מהתלמידים הטובים, לא בהכרח מהמצטיינים (היו תלמידים טובים יותר).

ההצלחה המשיכה להאיר לי פנים. מיד אחרי סיום הלימודים הלכתי לקורס חובלים בצה"ל ובכבוד הגדול ביותר שזכיתי היה שראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, העניקה לי את דרגות הקצונה.

את הסיפור אנחנו יכולים לסכם במשפט אחד "אין דבר העומד בפני הרצון".

הזוית האישית

דניאל: למדנו הרבה דברים אחד על השני שידענו עליהם קצת ועכשיו קצת יותר, בזכות תכנית הקשר הרב דורי. התהליך המיוחד והמרגש לא היה יכול להתממש בצורה כל כך טובה ללא מפגש אישי וארוך עם סבא יעקב שהיה מעורב באופן אישי, מקצועי ורעיוני בדעותיי, ואני מתאר לעצמי שגם הוא ממני ועל זה אנו מודים להנהלה והמורים של בית הספר. בזכות התכנית למדנו על העבר בצורה מעמיקה יותר, על העבר של סבא וסבא למד קצת יותר עליי. אני הנכד המיוחד לפי דברי סבא, מתפלל ומאחל שניפגש יותר פעמים ומאחל לסבא ים של אושר ואוקיינוס של בריאות. סבא יעקב: זכיתי לראות המון סוגי יהלומים שקיימים אצל הנכד המיוחד שלי. אני גאה בכמה שאתה חכם, מצחיק ואדיב. אתה נותן לי השראה בכל יום ויום ואני גאה על היותך נכד שלי מדהים כל כך וזכיתי להיות במחיצתך תקופה ארוכה ברצף.