מאגר סיפורי מורשת

הנכדה בינת פרחי מתעדת את סיפורו של סבא עמרם פרחי.

סבא עמרם, בנם של אהרון וסלמה פרחי נולד בתימן בעיר צנעא בשנת 1930.

רקע משפחתי

סבא עמרם התעוור בהיותו ילד קטן בגיל ארבע. בעקבות התפרצות  נגיף "האבעבועות השחורות" בתימן, שפגעה  בו בראייה. בילדותו גר סבא עם משפחתו בכתבן (כפר בתימן). משפחתו של סבא הייתה ענייה ודלת אמצעים, ולכן הוריו שלחו אותו לגור אצל משפחה עשירה. שם הוא עבד. סבא היה טוחן קמח, מכין חילבה ותבלינים, ואת המשכורת שלו הם העבירו להוריו למחייתם. למשפחה העשירה היה "מורי" פרטי, שתפקידו היה ללמד את ילדי המשפחה קרוא וכתוב. סבא עמרם הקטן היה יושב מהצד ומקשיב וכך הוא רכש את ההגייה הצנענית ואת נוסח התפילות.

העלייה לארץ

בגיל 19 עלה סבא לארץ ישראל ביחד עם הוריו, אהרון וסלמה וארבעת אחיו. במהלך העלייה חברו הטוב של סבא אהרון נפטר. לפני פטירתו ביקש החבר מסבא אהרון שידאג לבתו לעלות גם אותה לארץ ישראל. חברו של סבא אהרון חשש, שהערבים יקחו אותה ויאסלמו אותה. שכן, בתקופה ההיא  היו לוקחים את הילדים היתומים ומאסלמים אותם.

אולם, בדרך לארץ ישראל ערבים חטפו אותה בכוח לכפר שלהם. סבא רבא אהרון לא ויתר, הוא נכנס לכפר להציל את הילדה, הוא נלחם נגד האויבים והציל את הילדה. לצערנו, במהלך ההתעמתות עם הערבים, סבא רבא אהרון קיבל מכה בראש עם מוט ברזל. הוא הצליח לשרוד שלושה ימים עם הפציעה אך, אחרי שלושה ימים הוא נפטר ונקבר בדרך לתימן.

כשמשפחתו של סבא הגיעה לארץ ישראל, הם נשלחו למעברות וחיו באוהלים. לאחר מכן עברו לגור במושבה גדרה, בשכונה אשר הייתה מיועדת לעיוורים בשם "כפר אוריאל", שם הם קיבלו צריף להתגורר. כפר אוריאל היה מיזם משותף של הסוכנות היהודית, ממשלת ישראל וארגון הג'וינט ליישוב ושילוב בתעסוקה של עולים עיוורים ובני משפחותיהם. בתוך השכונה הוקם מפעל על מנת להעסיק את בעלי לקות הראייה, במפעל היו מייצרים מזרונים מעשבי ים, נברשות, מברשות לניקוי אבק וסלים מקש וכו'. המפעל היה ראשון מסוגו וייחודי, ולכן משך אליו אנשים מכובדים שבאו לבחון ולראות מקרוב כיצד עיוורים אכן מסוגלים ליצור משהו ובתוכם הגיעה אשת נשיא ארצות הברית רוז וולט שהתפעלה והתרשמה מאוד מהמפעל.

הכרות, נישואים ובניית המשפחה

סבא עמרם השתדך עם סבתא סעדה בשנת 1956, נולדו להם 13 ילדים. הם גידלו את ילדיהם  מתוך הסתפקות במועט והקימו משפחה לתפארת. סבא היה מאוד מעורב. למרות, היותו עיוור היה עצמאי ועזר תמיד במטלות הבית ובכלל. לדוגמא: סבא ניהל את ענייני הכספים, והיה הולך  באופן עצמאי לבנק ללא עזרה ותמיכה. את קניות לבית היה מבצע ללא עזרה, ובכל תחום בחיים היה מתנהל כמו כל אדם  פיקח.

סבתא סעדה עבדה כשנתיים בבית החולים, לאחר שנתיים מנהלי הבית חולים חייבו אותה לעבוד בשבת. אך, סבתא סעדה לא הסכימה בשום אופן, ועמדה בתוקף שלא לעבוד בשבת. היא התפטרה וחזרה להיות עקרת בית. משום כך הילדים הגדולים נאלצו לעבוד ולעזור בהוצאות הבית. אבי מספר שבתור ילדים לא היה חסר להם כלום תמיד היו מפנקים אותם. והם היו מסתפקים תמיד במה שיש.

תחביב של סבא

התחביב של סבא עמרם היה לעסוק בתורה. הוא ידע את חמשת חומשי והתורה וחלק מהכתובים בעל פה. הוא עסק גם כ"מורי" ולימד דורות של ילדים לקרוא בתורה. סבא השתתף בחידון התנ"ך העולמי ובכל הזדמנות שהייתה לו הוא היה הוגה בתורה.

סבא נפטר בגיל 61 בשנת 1991

יהי זיכרו מבורך לעד!

הזוית האישית

הנכדה בינת: למדתי מסיפורו של סבא על כוח הרצון ושהכול אפשרי, אם רוצים. למדתי, שאין דבר העומד בפני הרצון. למרות שסבא עמרם היה עיוור הוא היה עצמאי לנהל את חייו כמו כל אדם רואה.