מאגר סיפורי מורשת

שמי יערה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתפת השנה, אני מתעדת את סיפורו של סבא שלי, שלמי חלפון רובין.

משפחתו של סבא שלומי חיה בטבריה בישראל, אבל אביו במקור נולד בבולגריה בשנת 1930 בעיר רופא. אביו גר שם במלחמת העולם השנייה, כשהיה בן 13, ולכן גם לא חגג בר מצווה. בסוף מלחמת העולם השנייה עלה ארצה לארץ ישראל. אמו של סבא שלומי הייתה צברית. משפחתה חיה בטבריה במשך שבעה דורות. אביה של אמו של סבא חי בכפר שקוראים לו תבור, לפני שהכיר את אשתו שהייתה אמו של סבא. המשפחה של סבא שלומי מורכבת מאמו, אביו ואחותו ששמה אורנה. סבא שלומי הרגיש תמיד יותר מחובר לאמו כי תמיד היה להם נושא שיחה משותף והם תמיד הסתדרו.

בילדותו סבא שלומי חי בטבריה, ולמד את 12 שנות לימודיו בטבריה. קצת לפני שהתגייס, משפחתו והוא עברו לרמת גן. סבא שלומי זוכר במיוחד את החבר הכי טוב שלו שקראו לו קובי. הוא זכר אותו כי הוא תמיד סיפר בדיחות והייתה להם שפה משותפת, הוא היה מאוד חכם וסבא שלומי בילה אותו כל הזמן.

סבא שלומי למד באוניברסיטה כימיה וביוכימיה. הדבר שהוא זוכר משנות לימודיו הוא מורה שקראו לו ניר, הוא זוכר אותו במיוחד מפני שאם היית רוצה לשפר את הציון, לא משנה באיזה מקצוע, היית בא אליו, לפעמים גם בבית שלו ועושה מבחן חוזר על מנת לקבל ציון טוב יותר ולכן זכר אותו, כי הוא עזר לו מאוד.

סבא שלומי שירת בצבא במשך שלוש שנים והשתתף במבצע שלום הגליל ומלחמת לבנון הראשונה.

סבא שלומי עובד בחברת תרופות. הוא בחר לעבוד שם כי אחרי שהשתחרר מהצבא הוא למד באוניברסיטה, כאמור, כימיה וביוכימיה וחיפש עבודה בתחום הזה. הוא הגיש את קורות חייו למשרה בחברת תרופות והתקבל, עד היום עובד שם.

סבא שלומי הכיר את סבתא שלי אחרי שעבר לרמת גן. בן דוד שלו, שהוא וסבא שלי היו חברים טובים, הזמין אותו למסיבה עם בני גילו, שם הוא פגש בחורה בשם לורי. הם התחברו ויצאו תקופה ארוכה, במשך כל שירותו הצבאי. אחרי שהשתחרר הם התחתנו.

לסבא שלומי יש שישה נכדים: ארבעה מבתו (אימא שלי), שמותיהם: יונתן, יערה שכותבת עכשיו את סיפור התיעוד הזה, סתיו ושיאל. יש לו עוד שני נכדים מבתו, שמותיהם: אן וטומי. הוא מספר שכל נכדיו הם חכמים, מתוקים ונחמדים.

האירועים שסבא שלומי הכי אהב הם ימי ההולדת, היינו באים אליו ושם נכדיו גילו מאכל שקוראים לו בננה קפואה, כל פעם שנכדיו היו באים הוא ידע להקפיא בננות (אני מאוד נהניתי). עוד אירוע זכור לו, הוא שכשאמי הייתה בבית חולים בהריון עם אחי הקטן והייתה צריכה לעבור ניתוח, אני, אחי הגדול ואחותי הקטנה הלכנו לישון אצלו ועזרנו לו, הלכנו לישון כמו ילדים גדולים והוא ממש נהנה מכך.

סדר היום של סבא שלומי מתנהל כך: בימי חול הוא קם, אוכל ארוחת בוקר ואז הולך לעבודה עד שעות אחר הצהריים. לאחר מכן הוא עושה ריצות ספורט ומשקולות, אוכל ארוחת ערב והולך לישון.

אחד התחביבים הכי גדולים של סבא שלומי זה צפרות (סבא הוא צפר חובב), הוא הולך לטיולים ומצלם ציפורים. החלום של סבא שלומי הוא שאחרי שיצא לפנסיה הוא ייצא לטייל בארץ ובעולם ולצלם ציפורים.

סבא שלומי מספר על תקופת הקורונה שהייתה ממש קשה, בגלל שסבא שלומי היה צריך להרצות לרופאים בזום והיה עם מסיכה, אבל הוא אמר שזה עבר ושהיום בקושי זוכרים את זה.

מסר לעתיד – סיפור משפחתי עם מוסר השכל

מסר לעתיד שסבא מעביר הלאה הוא – "אין דבר העומד בפני הרצון".

לדוגמא, סבא סיפר לי על סבו. סבא של סבא נולד בבולגריה בשם שלמה חלפון. הוא הקים ביחד עם סבתו, מרגלית חלפון, משפחה מפוארת. במלחמת העולם הראשונה הוא השתתף ב"מלחמת החפירות" וזכה לאות גבורה ממלך בולגריה. כשחזר מהמלחמה הוא עבד כמנהל מכירות בחברה גדולה ונסע הרבה ברחבי בולגריה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חוייבה משפחתי לענות את הטלאי הצהוב וסבו פוטר מעבודתו. מאחר שהיה המפרנס היחיד, לא התייאש ונדד בין משרדי הממשלה כדי לזכות בעבודה חלופית. יום אחד הגיע למשרד ממשלתי והציג את המדליות שזכה בהן בזמן מלחמת העולם הראשונה כשהגן על בולגריה. לאחר ניסיונות שכנוע רבים התרצו במשרד ונתנו לו חנות קטנטנה של ממכר בדים בעיר מגוריו וכך הצליחה המשפחה למרות המצב לשרוד כלכלית. מוסר ההשכל שגם בתקופות קשות – "אין דבר העומד בפני הרצון".

הזוית האישית

יערה הנכדה המתעדת: מאוד נהניתי לרשום את הסיפור על סבי ובמיוחד לגלות על ההיסטוריה של משפחתי ואיך סבא וסבתא שלי הכירו.