מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארץ להורים ילידי פולין, שורדי שואה, שעלו לארץ לאחר מלחמת העולם השנייה והגיעו לארץ באוניית "אקסודוס". הוריי איבדו את משפחותיהם במחנות העבודה ובמחנה ההשמדה טרבלינקה. בתום המלחמה נפגשו הוריי יצחק וישליצקי וחיה פרנק. שניהם נשארו לבד ולכן התחתנו, מפני שחיה הייתה גיסתו ורק אותה הכיר. בדרך זו הם הצליחו להקים בית בישראל ונולדו להם שתי בנות: מיכל ואני. נולדתי בשנת 1953 ומאז אני מתגוררת בקרית טבעון.

בילדותי הייתי בכל מסגרות החינוך בטבעון: גן ילדים ובית ספר. גרנו ברחוב העלייה בשיכון עולים שבו התגוררו 16 משפחות שכל משפחה בדירת חדר מטבחון ושירותים. כל החיים החברתיים שלנו התנהלו מחוץ לבית. ברחוב שיחקנו במשחקים שונים כגון: קלאס, חבל, חמש אבנים, גולות ועוד. לא היה לנו שום מכשירים טכנולוגים כמו: מחשב, טלוויזיה, ולא טלפון. היינו נפגשים רק ברחוב כי לא היה מקום לארח בדירת חדר חברים וגם לא היה לנו משחקי קופסא, בובות וצעצועים.

סבתא שוש בגן ילדים

בזמן מלחמת ששת הימים, כשהייתי בכיתה ח' עזרנו לבית הספר "רימונים" במאמץ המלחמתי – מילאנו שקי חול וחפרנו שוחות, כדי שבעת אזעקה נוכל להתגונן מפני ההפצצות.

לאחר סיום לימודיי בבית הספר היסודי עברתי ללמוד בבית הספר התיכון שהוא היום בית ספר התיכון "אורט" ע"ש ח. גרינברג. במסגרת בית הספר יצאנו לטיולים שנתיים להיכרות הארץ. בסיום לימודיי בבית הספר התיכון התגייסתי לצבא ההגנה לישראל. הייתי ביחידת בקרה בחייל האוויר.

במהלך שירותי היו מספר אירועים בטחונים כמו: חטיפת מטוס סבנה, תקיפות מטוסים נגד שכנינו הערבים. באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים שהשאירה משקעים כבדים. חברים רבים שלי נפלו במלחמה זו ובעת שרותי ביחידת המבצעים הייתי עדה למטוסים רבים, שהמריאו וטייסיהם לא שבו. האווירה הייתה קשה, תחושה של אובדן הביטחון וחשש לקיומה של מדינת ישראל. במהלך אותה תקופה נעדרתי מהבית ולא ראיתי את בני המשפחה תקופה ממושכת. השירות הצבאי תרם לי רבות ברכישת ידע בהתמודדות יומיומית בלקיחת אחריות ובמימוש שאיפותיי לעתיד. לאחר מכן למדתי באוניברסיטת חיפה לתואר ראשון ולתואר שני בחינוך ובלשון.

החלום שלי

כדור שני לניצולי שואה היה חשוב לי מאוד לגלות את השורשים המשפחתיים שלי, ולכן היה לי חשוב למצוא את הבית בפולין שבו נולדו הוריי, לצורך סגירת מעגל. בשנת 1996 סיימתי קורס למדריכי פולין ומאז אני מגיעה לעיר צ'נסטחוב, פולין עם קבוצות שאותן אני מלווה.

הזוית האישית

סבתא שוש: "המפגשים היו מעצימים וקירבו ביני לבין עידו, נכדי"

הנכד עידו: "היה כיף מאוד להשתתף בסדנה ביחד עם סבתי. למדתי דברים חדשים על המשפחה של סבתי"