אימי החלוצה מברלין – ממייסדות עין עירון
אמי, אביבה לבית גייר נולדה ב-6 בינואר 1917 בברלין. הוריה, סבי וסבתי, קלרה ויששכר גייר היגרו לברלין במהלך מלחמת העולם הראשונה מגליציה בתקווה לשפר את חייהם. הם חיו ברובע קרויצברג , שהתושבים בו חיו בדוחק. אמי למדה בבית הספר היהודי לבנות במרכז היהודי ברחוב אורינבורגרשטרסה, שם גם היה בית הכנסת הגדול והמפואר של הקהילה היהודית בברלין.
לא תמיד היה בבית מספיק כסף כדי לקנות כרטיס נסיעה בטראם והיא נאלצה ללכת ברגל מרחק 6 ק"מ בקור, בשלג ובכפור. שאלתי אותה פעם: מדוע לא נשארה בבית? למה ללכת בקור הזה מרחק כל כך רב וגם לחזור אחרי הלימודים שוב בכפור?"
התשובה הייתה – "היה שם חם וגם נתנו ארוחת צהרים חמה…"
כשהייתה אמי בביה"ס התיכון, באותו מרכז יהודי, היא עבדה בשעות אחר הצהרים במשרד הקהילה היהודית.
בתקופה זו הייתה האנטישמיות גלויה וההתנכלויות ליהודים בברלין היו לשגרה. הם לא יכלו לקנות במכולת מצרכים כגון: בשר, חמאה, ועוד. יהודים סולקו ממקום עבודתם וחנויות הוחרמו. האווירה הייתה קשה ומאיימת. אמי הייתה חברה בתנועת נוער ציונית ושם שמעה וקראה על ארץ ישראל.
יום אחד, אמרו במשרד שיש סרטיפיקט פנוי והציעו אותו לאמי. ניתנו לאמי יומיים כדי להתכונן לעליה לארץ. ביומיים אלה נפרדה מבני המשפחה וארזה תרמיל עם הבגדים שהיו לה. אמא שלה, סבתא קלרה, ליוותה אותה לתחנת הרכבת. הם נפרדו בחיבוקים ובדמעות. הרכבת לאיטליה הגיעה ואמי עלתה עליה, לבדה, נערה בת 16 וחצי.
אחרי שעות רבות הגיעה לתריאסט, עיר נמל באיטליה, שם פגשה עוד נערות כמוה, איתן עלתה על אנייה ששטה במשך ימים ארוכים עד שהגיע לנמל יפו בשנת 1934.
בנמל יפו חיכו להן נציגי עליית הנוער ולקחו אותן למשק הפועלות בעפולה שם סיימה אמי את לימודיי בית הספר התיכון יחד עם מקצעות חקלאיים במטרה לבנות את הארץ.לימים פגשה אמי את אבי, אגון שאול כהן, הם נישאו והצטרפו לחלוצים שהקימו את מושב עין עירון שם אני נולדתי וגדלתי.
מילון
סרטיפיקטאישור עליה לארץ. הבריטים ששלטו אז בארץ ישראל הגבילו את מספר האנשים שהורשו להיכנס אליה ואפשר היה לעלות לארץ רק עם אישור, שהוא הסרטיפיקט.
ציטוטים
”הרכבת לאיטליה הגיעה ואמי עלתה עליה, לבדה, נערה בת 16 וחצי“